טוב אז היום יום הזיכרון לזכרו של יצחק רבין ראש הממשלה ז"ל.
בשעה הראשונה למדנו מתמטיקה ובשעה השניה והשלישית היה לנו שיעור חינוך עם המחנכת,
דיברנו על כל מיני מקרים.
המתרגל שעזב אותנו בגלל הצבא בא לבקר היום והוא כזה נחמד :]
לאחר מכן הלכנו לטקס בבית שטיינברג, אני אוולין רותם ואלונה ישבנו בשורה השניה.
טוב הטקס התחיל , התחלתי לבכות בשיר הרעות.
וכך כל הטקס וזה היה עצוב,
ילדה אחת צחקה ואשכרה רציתי להביא לה כאפה.
אם הייתי יודעת מי היא הייתי משפילה אותה, אין לה בושה? כל השכבה מתכנסת וכולם מתכנסים ביום הזה לזכור את האיש ההוא אשר קיווה לעשות שלום בין שתי המדינות, רבין טוב אולי לא הכרתי אותו אבל ממה שמספרים הוא היה איש דגול במיוחד, ואנשים כמוהו לא צריכים למות אלא להישאר חיים, אבל מה לעשות, יש אנשים מתנקשים שהם מפגרים שלא בעד הדעות של אחרים ונוח להם לרצוח ולהרוג.
הנה קטע קצרצר שכתבתי לטקס רבין בכיתה ז' בצופים:
' רבין היקר,
כבר 10 שנים חלפו מאז מותך,
אינני מבינה איך אפשר?
להיות כך מתחת לאדמה בקור ובחום.
ביום הרצח הייתי ממש קטנה, תינוקת בת שנתיים.
לא הבנתי דבר ממה שמתרחש סביבי.
ועכשיו אני גם לא מבינה
אינני מבינה את ההיגיון שבדבר,
לקום מתוך העם ולרצוח אדם בגלל שלום ואחווה בין עמים.
רבים החליטו להנציח אותך בספרים,במכתבים ובכל מיני דרכים אחרים.
אבל אני החלטתי לנצור אותך בליבי,
את אותו האדם יצחק רבין שעמד לצד עמו בטוב וברע עד ליום מותו.
ביום זה י"ב בחשוון עם ישראל מתייצב לזכרו בכדי להגיד,
חבר אתה חסר '
כך הקראתי בטקס, של כיתה ז'.
אני חושבת שמכתב זה ינצר בליבי ולא אשכח אותו.
אני בטוחה שרובכם חושבים ככה ורובכם החליטו לנצור את יצחק רבין ז"ל באותה הדרך שבה אני בחרתי.
חבר אתה חסר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Angeles Del Mundo