עוד קצת שיכורה וקצת יותר בסטלה מרגישה צורך להוציא משהו.
לא יודעת מה והעייפות תקח אותי עוד רגע לכמה שעות ללא מחשבות, ללא אכזבות או עצבים או כאב וכמיהה.
מוקפת בתחושת תסכול עמוקה ואכזבה והימים עוברים בזמן שאני מנסה לא להרגיש כדי קצת לשכוח ולהתמודד עם זה אחר כך.
אבל הכל צף בחזרה כל הזמן ובעיתוי נוראי.
מרגישה מלאה מעבר לסף.
מרוחה כמו מעט מידי חמאה על לחם.
שחוכה לאבק.
נוסעת על אדים.
גמורה ומלאה עד בלי די בעת ובעונה אחת.
ולא יודעת איך לפתור את זה, איך להקל על זה.
לישון? לראות סרטים?
לשתות? לעשן?
לצאת? להעסיק את עצמי?
סקס?
מנסה את הכל, וכלום כמעט לא זז.
'עוד מעט'
זה מתחיל
'תמשיכי לנסות בסוף זה יעבוד. עוד רגע, את תראי'
אני אומרת לעצמי
'עוד קצת'
כמו מנטרה
'את יכולה'
זה חוזר על עצמו
אוהבת את עצמי אבל מרוב שאני חושבת על דברים ומפרקת אותם ומנתחת אותם למוות מתחילה לתהות אם זה מוטעה? אם באמת משהו בי לא בסדר?
אם הוא בעצם לא רצה אותי?
אם הוא המציא תירוץ כי ירד לו ממני?
אם הכל היה התרמית הכי גדולה של חיי?
אם מישהו הצליח סוף סוף לערום עליי?
וזה ממשיך.
למקומות אפלים.
ופתאום אני חושבת לעצמי,
'ואם הכל היה אמיתי?'
'מה אם עוד כמה חודשים הוא יצוץ שוב?'
ואז אני עוצרת את עצמי. אומרת לעצמי שאני לא יכולה לחיות את חיי בהמתנה למשהו שלא בהכרח יבוא.
מה הסיכויים שהיקום יחזיר אליי את אותו הבנאדם בפעם השלישית?
AND I LIKED HIM
A LOT
ואז אני מתחילה לחשוב, האם באמת חיבבתי אותו כל כך עד שהרגשתי שהוא נהיה בלתי מושג?
איפה הייתה התפנית?
אולי אני משקרת לעצמי כי הייתי לבד כל כך הרבה זמן והוא היה כזה מתוק וחתיך ששכנעתי את עצמי לחבב אותו?
מתוך בדידות.
למה אני מרגישה בודדה?
האם זה משהו שאני צריכה לחקור בעצמי או שזאת פשוט הרגשה הגיונית ולגיטימית בשלב הזה?
ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו.
וחושבת עליו.
כי הוא הבנאדם היחיד שאני מכירה ושרואה סדרה שאני רואה ובדיוק סיימתי את העונה החדשה שיצאה ואני רוצה לדבר עליה עם מישהו.
כי הוא פעם שאל אותי אם הוא יכול להקדיש לי שיר של קולדפליי או שזה יהיה צ'יזי מידי ואמרתי לו שזה קצת מוקדם מידי לקולדפליי ושיחכה עם זה קצת - אבל עלה לי שיר בשאפל שכל כך גורם לי לחשוב עליו כי הוא מזכיר לי דברים שהוא אמר לי והוא נתקע לי בראש
אז אני תוהה אם זה השיר שהוא רצה לשלוח לי.
אז אני מנסה להטביע את עצמי במוזיקה ולתקוע לעצמי שירים אחרים בראש.
ועכשיו כשהכל כתוב,
אני תוהה
האם אני מתקשה להתקדם מזה בגלל שכשזה התחיל עמוק בפנים חשבתי או הנחתי שזה ימשך ולכן הקושי שלי הוא מול הקונספט של משהו שלא צפיתי שיקרה?
או למעשה לא יקרה?
האם זאת ההפתעה והאכזבה מהקונספט של זוגיות שהתנפץ?
האם זה באמת קשור אליו או שפשוט חיכיתי יותר מידי זמן לבד?
המוח שלי לא עוצר לא משנה כמה חומרים אני מזרימה אליו.
עכשיו פתאום קצת כן.
חושבת שזה בעיקר מהעייפות ולא מהאלכוהול או הדברים האחרים...
אלך לי לישון,
מעניין אם הוסט הזה עדיין יהיה הגיוני כשאקום..
לילה/בוקר טוב
D
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
You Can Call Me D