והיום בתכניתנו : ביקרתי את ת' בביתה.

זה כשלעצמו חידוש, אך בעקבות כך נסעתי לשוק מאוחר.

 זה כשלעצמו לא נורא, כי אני מכירה את לוח האוטובוסים והיתה לי שעה שלמה לקניות.

*אבל* מה שלא לקחתי בחשבון זה שהתחלף חודש. 

וכנראה שבבאר שבע, שעון החורף משתמה לפי התאריך וממש לא לפי העונה.

כי ישבתי בתחנה ולאט לאט התחיל להיות רחש שאין יותר אוטובוסים. שהאחרון עבר.

איתי בתחנה היה איש אחד שנראה לא לגמרי בקו השפיות, ועוד שני בחורים שבעליל דיברו בשפה שאני לא מדברת. 

חיכינו קצת. ליכינו עוד קצת. נהג אוטובוס מהכיוון השני האט, עצר, הוציא ראש מהחלון והודיע לנו שאין אוטובוסים.

המוזר מלמל לעצמו. הרוסים משכו כתפיים. אני הסתכלתי בפלאפון וגיליתי שאכן המסלול המוצע הוא 40 דקות של הליכה רגלית. נייט אבטובוס, אני מעדכנת אותם.

 אז מה? מונית?

אנחנו לא מבינים,הם אמרו.

מה יש להבין? שאלתי בשפה אחרת. טקסי זה טקסי...

מפה לשם, עוד נהג אוטובוס חלף על פנינו, במושבים הקדמיים עוד שלושה נהגים מפהקים,וכולם מסמנים לנו: נגמר.

הרוסים צוחקים על הפנטומימה.

אשה בתחנה ליד אומרת להם ברוסית מלווה בפנטומימה שכדאי להם לקחת מונית ביחד עם אנשים כדי להתחלק במחיר.

הם מצלצלים למישהי דוברת עברית שאומרת לי שהם בארץ רק שבועיים, ושואלת אותי אם אחלוק איתם מונית. 

טקסי, אגב, באמת נשארת טקסי.

כן,זה מה שכבר הצעתי.

הם משום מה קראו לנהג מונית שהם מכירים, הלוואי עלי כאלה קשרים שבועיים בארץ...

בקיצור חלקתי מונית עם עוד זר ושני אנשים שלא מבינים עברית בכלל ועדיין יצא לי יותר זול מללכת לסופר. וסיפור.