עבר מאז שכתבתי פה.

אז סוגרים את ישראבלוג? לא הבנתי.

איפה אני עכשיו? בניו זילנד, בספרייה, שומעת הללויה בביצוע ג'ף באקלי. יום ההולדת שלי היום, היום הכי קצר בשנה (האטמוספירה הדרומית).

מרגישה שעשיתי זום אאוט ואני צופה בכולם משחקים יחד, כל אחד בסרט שלו ואני... יש לי בחירה, ואני לא יודעת במה לבחור. הולכת, מסתובבת, מלטפת אבל לא נוגעת.

הייתה לי חצי שנה לא פשוטה, הרבה משוכות שעברתי בתוך עצמי. לכן כל כך מעניין לקרוא קטעים ישנים, ועוד כאלה שפרסמתי. אני כן במקום יותר טוב, מנגנת קצת בגיטרה ושרה איתה, כותבת המון, מציירת בצבעי מים הקטנים - מילאתי פה שני יומנים.

הבחור התורן מנסה להפטר מתווית התורן. וגם אני מנסה להפטר ממנה. איך צמחה לה המחשבה שהכל זמני ואני בעצם פה לבד? טוב, היא לא הגיעה משום מקום... זה חלק מהדרך בה אני רואה את החיים, וגם אני חושבת שאני יכולה להצביע על כמה דברים שנאמרו והוטבעו בתוכי בדרך בה הלכתי עם בחורים שונים. מוזר לדבר באנגלית, אבל יש פה גם הזדמנות לבחון אני אחרת, או אולי אפילו לברוא אחת שאני רוצה. הוא מקסים ובאוסטרליה ואני מקווה שנפגש שוב. אולי זה קשור לזה שהוא (ואני) כל כך נמנע מתוויות. כי תוויות הם לאנשים אחרים! לפעמים גם אני אנשים אחרים אליו, והוא אליי. והרי צריך שיהיה ברור בינינו ולא משנה מה אחרים חושבים.

אני יודעת שאני יכולה "לשלוט" (לשלוט היא לא המילה הנכונה, בגלל זה במרכאות. באנגלית הייתי משתמת במילה manipulate) ברגשות שלי. כיוון שאני שולטת במחשבות שלי, אני יכולה לשים אותו בכל יום בכל שעה בראש שלי או להתרכז בדברים אחרים ולשכוח עצמי בתוך שגרה.

והנה לפניך, אחד מהשיעורים שלי: לשחרר.

הרבה זמן אני מבלה בחדרי ארמון המחשבות שלי, ומתקשה לתת ללב, לצבעים ולמנגינות שלו להשתלט עליי. (איזה קטע, השיר שיוטיוב הגיע אליו נקרא come let go).

נדמה לי שזהו לעכשיו,

הולכת לכתוב מכתב לחברה שלי מהירח,

צ'או

ספרים מומלצים: השחף מאת ריצ'רד באך, תעתועים מאת ריצ'רד באך, מר אל כאן אנה מאת פין, הנבואה השמימית מאת ג'יימס רדפילד.

עכשיו אני קוראת את האלכימאי מאת פאולו קאולו (באנגלית הפעם!), ובדיוק הגיע לספרייה הספר שביקשתי על פוריות :)