משהו ישן אבל שבאלי להעלות..

סבא.. אני לא יודעת אם אתה תגיע למצב שאני יוכל לקרוא את המכתב הזה ולצחוק עליו.. אני כ"כ מקווה שעוד קצת זמן אני אגיד וואי איזה מפגרת את שחשבת שאת תאבדי אותו..

סבא אני נמצאת במצב נורא..אתה נמצא עכשיו אשכרה בין המוות לחיים כאילו אפעם לא הבנתי מה המשמעות של המשפט הזה אומר.. תמיד היו שואלים "זה עניין של חיים או מוות?" ואפעם לא חשבתי שאני אגיע למצב שהתשובה תהיה כן, כל טעות קטנה של שנייה שמתבזבזת מסכנת את חייך..

אתה לא מבין כמה אתה חשוב לי, אתה הבנאדם שאני הכי מעריכה בעולם הזה, בשבילי תמיד תהיה גיבור, אני מקווה שאני אגדל ויהיה כמוך, כולם אוהבים אותך, עזרת למדינה בצורה שאי שאפשר לתאר, אתה בנאדם עצמאי.. איך ברגע אחד הפכת מהאיש שלא צריך ולא מוכן לקבל עזרה מאפחד לאיש שלא יכול בלי הרופאים והמכונות הנשמה?! אני לא מצליחה לקלוט את זה.!!

בזמן האחרון יצא לי לשמוע כמה פעמים מבנות שסבא שלהן נפטר או שהוא חולה מאוד והייתי מאוד עצובה בישבילן וגם בכלל כי זה עצוב לשמוע שבנאדם נפטר ויצא לי בלילות לחשוב כמה מסכנות הן וגם המשפחה שלהן.. אבל לא הבנתי עד כמה זה כואב!! עד כמה אתה יכול לחסר לי. תמיד הערכתי אותך אבל עכשיו פי 7!!

הדבר הכי קשה היה לראות אותך בבית חולים מחובר לכל המכונות (מכונת הנשמה, שקית שיש בטוחה עיסה מגעילה שזה בעצם האוכל שלך, שקית עם מים, עם לחה שלך.. לשתן ולכל שאר הדברים).. אתה היית פשוט חסר אונים וגם אני הרגשתי ככה כי ראיתי אותך ולא יכולתי לעשות כלום!!!

אתה יודע שאני תמיד בוכה מסרטים גם אם לא הכי עצובים שבעולם..אני בוכה גם מהתרגשות מסרטים שמחים.. אני מאוד רגישה אבל מאותו יום שישי (שאני לא ישכח אותו לעולם) שום דבר כבר לא גרם לי לבכות חוץ מלחשוב עלייך.. אני מתחילה להבין שיש דברים יותר עצובים מסרטים ושמה שקורה שם קורה לי עכשיו במציאות!! אני כבר לא מתרגשת מכלום כמו פעם.. אבדה לי חצי מהשמחת חיים שהייתה לי אין הרבה דברים שמרגשים אותי.. אני לא יכולה בלעדייך אתה חייב להיות חזק!!

אני יודעת שתצא מזה בשלום.. אני באמת מאמינה שאתה סובל ושהגוף שלך עדיין מספיק חזק.. ניסיתי לדבר איתך אבל אתה לא הגבת.. אתה חסר הכרה..

בזמן האחרון אני מתחילה יותר להאמין באלוקים.. אני רוצה לנסות לשמור שבת, להתלבש פחות חשוף, להתפלל יותר, ובאמת להעמיק יותר בדת.. אני לא יודעת בדיוק למה אבל זה מה שמרגיש לי נכון.. אני יודעת שיש לי על מי להישען ושגם אם כולם ילכו אני לא לבד..

בחיים לא ביקשתי כלום מאפחד ובעיקר לו מבורא עולם!!  כל יום לפני שאני הולכת לישון אני מדברת אליו ומבקשת שיביא לך רפואה ושאני אקום בבוקר ואתה תתקשר ואני ישמע אותך מדבר אליי!! גם אם תדבר לא ברור מצדי רק תצעק..

אוףף כ"כ קשה לי.. זאת התקופה הכי קשה בחיים שלי.. קשה לא לראות את אבא שלי כל יום כי הוא נשאר עם סבתא, קשה לי לראות את אחי הגדול בלי החיוך התמידי והמדהים שלו, קשה לי לראות את אמא נאבקת בכל כוחה כדי לעזור לך ולסבתא, אבל הכי קשה לי זה לחשוב שיש אפשרות שמחר אני אקום ואתה כבר לא תהיה איתי יותר!!

ביום שישי לפני שבועיים בערך היה לי קונצרט ואמא העירה אותי ואמרה שהם לא יוכלו לבוא כי המצב שלך לא טוב.. קיצר אחרי שהיא ניסתה לרכך אותי היא אמרה לי משפט שאני בחיים לא אשכח "סבא במצב לא טוב, ויכול להיות שהגוף שלו ירצה לישון".. כל פעם המשפט הזה עולה לי בזיכרון בלי בכלל שאני ירצה! ואז אני מתחילה לבכות, ככה קרה לי באמצע הקונצרט ילד אחד ניגן ולא יכולתי יותר, התחילו לרדת לי קצת דמעות ואז הן פשוט הציפו אותי! אז יצאתי במבוכה, בוכה החוצה..

זה מכתב שכתבתי לסבא שלי בימים שהוא היה קרוב לסוף..

3>