התחלנו לדבר בטיול השנתי .
כל השנה הזאת שאני מודעת לקיומו חשבתי שהוא סתם סנוב דביל .
מסתבר שהוא לא .
הוא הציל לי את הטיול .
הוא כלכך מצחיק, וחמוד .
וביום הזה שאחרי הטיול השלתי את עצמי שבאמת אכפת לו ממני .
והסתובבתי איתו , וצחקתי איתו ודיברתי איתו .
והכל היה טוב ויפה .
מאז שהתחלנו לדבר, כאילו שכבר לא אכפת לי משומדבר .
לא אכפת לי שרואים שאני מסתובבת איתו - אפילו שזה הדבר הכי "לא מאגניב" לעשות .
לא אכפת לי ששמים לב שאני צוחקת מהבדיחות שלו - למרות שהוא יעני "חנון" .
לא אכפת לי פתאום להעמד על הספסל ולקרוא לו - גם כשכל המקובלים עומדים סביבי ורואים .
פשוט לא היה לי אכפת , כי היה לי כיף איתו .
ואז, בבית, נכנסתי לבלוג שלו .
צחקתי וצחקתי וצחקתי, ואז נכנסתי לתגובות .
ופתאום, לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם -
ראיתי שיש לו חיים אחרים .
שיש לו חברים אמיתיים, שחושבים כמוהו ומדברים כמוהו ומבינים אותו .
לא כמוני - אפילו לא "ידידה" . סתם מישהי מהטיול השנתי שכיף להסתובב איתה כל עוד היא צוחקת מהבדיחות שלך .
ושאיתם זה אמיתי , ואיתי? זה סתם .
וחברה טובה שלי . היא דלוקה עליו לגמרי! מה חשבתי לעצמי?!
ואם משווים , לי אין שום סיכוי מולה .
אבל מה זה משנה? גם ככה לא הייתי עושה לה את זה .
מה חשבתי לעצמי ?
אין לי שום סיכוי איתו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקעזית .
