כל פעם אני מגלה משהו אחד שגורם לי לפתוח עיניים .
כל פעם אני מוצאת משהו אחר שמייאש אותי יותר .
כל פעם אני מנסה להיות אופטימית ונדפקת .
כל פעם אני מקווה ומתאכזבת .
דיי . נמאס לי כבר .
שהאהבה הזאת או מה שזה לא אמור להיות החרא הזה
תגמר כבר .
שהוא יצא לי מהראש .
שאני לא אצטרך לחשוב עליו כל הזמן .
שאני לא אצטרך לנתח ככה כל דבר שקשור בו .
אני כלכך רוצה שהוא יעלם ,
אבל כלכך רוצה להיות איתו .
אין סיכוי .
"יש סיכוי! יש סיכוי! בטח שיש סיכוי"
לא מתוקה, אין סיכוי .
"את פסימית מדי . תהיי אופטימית!"
להיות אופטימית זה לשקר לעצמך . זה פשוט לא יקרה .
"תחכי עוד טיפה וזה יקרה"
לא, זה לא יקרה . אני יודעת שלא .
וזה לא משנה כמה אני אשלה את עצמי
או כמה שאני אקווה
או כמה שאני ארצה
או כמה שאני אפילו אנסה ,
זה לא יקרה .
לא עכשיו , לא מחר , לא עודמעט .
פשוט לא .
וזה מבאס וזה מעצבן ,
אבל זה לא יקרה , ואין מה לעשות .
מחר יש לו יום הולדת .
דמאט , רציתי להביא לו בלונים או משו .
אבל איך אני יביא לו בלונים אם עדיין אני מפחדת לדבר איתו ?
אם עדיין כלכך חשוב לי מה הוא יחשוב ?
אולי בכל זאת לא הצלחתי להתנתק מהתקופה הזאתי ><
אהבה זה בולשיט , אנשים .
בולשיט, בולשיט, בולשיטטטטטט -_________-
סתם גורם לי לקנא ,
סתם גורם לי להתאכזב ,
סתם גורם לי לכעוס ,
סתם גורם לי לבכות .
התייאשתי .
אני לא נאבקת בה יותר .
אני רק רוצה ללכת לישון .
לישון ולישון ולישון ולישון
עד יום ראשון ,
ולקום לביצפר כאילו בכלל לא היה
כל היום המחורבן הזה ><
עריכה :
אז כן, היום היה היומולדת שלו .
ובצופים הלך ממש טוב ,
ואמרתי לו מזלטוב
ואפילו הבאתי לו זיקוק ( כי לא היו לי בלונים ) XD
ואז עומר היה חייב להגיד את הדבר האדיוטי הזה
שהרס את הכל %$#@#$%
אז עומר, אם יוצא לך לקרוא את זה ,
תדע שאתה חתיכת חרא ואני לא אסלח לך בחייייים !
סתם . אני בטוח אסלח לך מתישהו . אבל זה בכל זאת אתה מניאק ><
דרךאגב,
עמר, אחותי החייזרית,
אני אוהבת אותך מלא מלא מלא (:
תודה על הכל 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקעזית .