כל החיים אהבתי אותך.. לפני חודש בערך, הכרתי מישהוא.. חשבתי שהוא מדהים, בזכותו יצאת לי מהמחשבות. באמת שכחתי אותך.. סוף סוף.. כמו שכל כך הרבה זמן רציתי.
נפרדתי ממנו שוב.. אבל הפעם לא בשבילך, בשבילו. חשבתי שהוא שווה את זה.. כמו שחשבתי שאתה היית שווה את זה - בעצם, אתה באמת היית שווה את זה.
היו לי איתו שלושה שבועות מדהימים! ואז הוא גילה.. בערך כמו בסיפור שלנו.. הוא הלך לדבר איתו והוא נעלם לי. בדיוק כמו שאתה נעלמת לי אז כשהוא גילה והכל הסתבך.. אבל הפעם שניהם נעלמו.. לא רק האחד החשוב כמו בסיפור שלנו (אתה)
האמת לא כל כך אכפת לי לאבד את שניהם.. אותו לא אכפת לי לאבד כי לא מגיע לי עוד מקום בחיים שלו ולו לא מגיע עוד לסבול בגללי ומישהיא כמוני בחיים שלו להפך מגיע לו את כל הטוב שיש בעולם ולהתחיל חיים חדשים נקיים וטובים יותר ואת השני לא אכפת לי לאבד כי הוא לא שווה אותי אם בלי סיבה הוא מוכן לאבד אותי..
הבעיה היחידה שלי היא למה? למה זה קורה שוב.. עד שסוף סוף שוב פעם אחרי כל כך הרבה שנים אני מצליחה לפתוח תלב שלי למישהוא חדש ולשכוח אותך באמת גם הוא נעלם בדיוק כמו שאתה נעלמת ממש אותו הסיפור!
אולי כי אלוהים מנסה ללמד אותי לקח ולהעביר לי משר שאם אני ימשיך להתנהג כמוש אני מתנהגת אני תמיד יפסיד את מה אני באמת רוצה מה שחשוב לי ויקר ושאולי אני צריכה ללמוד להיות לבד ורק שבאמת יש משהו שאני רוצה ללכת עליו כדי לא להפסיד אחר כך דברים שאני באמת רוצה....................
איך הוא היה אומר - "יהיה טוב" ואני אומרת.. לא יהיה טוב.. כבר טוב. יהיה מעולה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חנושית :)