לסנאית גדולה, שלום!

 אני מקווה שאת קוראת או שייצא לך לקרוא מה שאני כותבת

בסופהשבוע האחרון הייתי עם ההורים שלי וזה היה סיוט ולא כזה שאפשר לפתור בכוס קפה ולהרגע, אלא ממש סיוט

אני חיה בבית שיש בו צעקות ברמות בלתי נסבלות ועם איומים ושבירת חפצים, קרו לי מקרים שהייתי צריכה להתמודד עם אח שגנב ממני כסף, אנחנו משפחה לא מאוחדת ולא מגובשת בכלל

האוירה בבית היא לחוצה ולא משנה כמה מנסים לעזור, הכל נשאר אותו דבר וזאת פשוט עובדה

ניסיתי יותר מכמה פעמים לדבר עם ההורים וזה לא עוזר. אבא שלי נמצא במצב של תרדמת מיום חמישי האחרון ואנחנו עוזרים לאמא שכמעט כל משפט שני שלה זה עצבנות, למי שמכיר מרוקאיות, זה מתבטא במין שיר שאומר שהיא כועסת

אנחנו בית שטופל ואולי גם ימשיך להיות מטופל בלשכת הרווחה

המצב של הכעס והעצבים והלחץ הוא לא רק עם ההורים. זה עם כל מי שנמצא בבית

בקיצור, אנחנו משפחה עם חיים באמת קשים, משפחה במצוקה ואי אפשר לפתור את זה כי אמא שלי לא מבינה אפילו כשרוצים לעזור לה, אין הכרת תודה, אין חיוך, רק עצבים

בנוסף, אני חייבת להם את הנכות הנפשית שלי וקשה לחיות במצב כזה, יש כל מיני דילמות ואין תמיד למי לפנות וזה קשה ומלחיץ.

לא כל דבר אפשר לפתור עם כוס קפה. לפעמים צריך להתנתק, עם כל כמה שזה כואב