בחדר שלי אני לבד, כי הוא פרטי, אבל אני לבד

אני צריכה לסמוך על הצוות בהוסטל ועל הצוות בדיור מוגן

אני צריכה להתרגל להיות לבד כשקשה לי ואני רוצה את הבת שלי שלא נמצאת איתי תמיד, אלא רק פעם בשבוע לזמן קצר שנותן לי המון, רוצה איזשהו קשר שייתן לי תקווה ועתיד ותוכן לחיים

אני רוצה את אבא שלי שקבור עכשיו באדמה

אני רוצה בטחון

ואני חושבת חיובי

אני רוצה חדר פרטי, אבל עם חברים, לארח ולצחוק ולחיות

אולי אני לא היחידה שמרגישה ככה כי כך בנוי העולם וזה לא צודק, אבל ככה זה

אז אני בוכה ומרגישה בשבילי ובשביל כולם ומקווה לטוב

אני אומרת לעצמי לא לאבד תקווה ומקווה שזה עובד אחרת אני בצרות

אז לכל הבודדים שם, אתם לא לבד, אני שם בשבילכם ואתם שם אולי חשים או לא חשים את אותו הדבר

לי זה לא משנה, אני רוצה להיות שם וכאן עבור כל מי שצריך

                                                      לילה טוב.

                                                       רוני