טוב...אז אני חדשה פה...ואני לא כלכך יודעת איך להתחיל לספר....אבל אני פשוט אתחיל........
מציק לי כלכךשיש לי חברה כזאתי ש.....כל הזמן מנסה להיתבודד מימני...ומנסה להיתרחק....כן....ליפעמים זו גם אשמתי..אני מודה כי אני מוותרת מהר......כניראה יותר מידיי מהר...אבל זה פשוט מעצבן שיש חברה "הכי טובה" שהיא כזאתי עדיין היא כמו ילדה קטנה....בוכה בלי סיבה....בוכה מהעבר שלה והיא לא משתפת אףאחד.....אפילו לא אותי ולא מישפחה.....היא כל הזמן עסוקה בדברים שלה.....היא כלכך ילדה חולמת.......ואני כזאתי שונה מימנה! אני יותר בקטע של ליחיות את החיים!!את הרגע!!!להנות כמה שאפשר...לישמוח....וכמה שפחות ליהיות עצובה.....אני לא בוכה...לא אנלא אחת כזאת שבוכה הרבה להפך...אני בקושי בוכה...אני אוהבת לדבר על בנים...אבל אני לא מגזימה...לדעתי
היא תמיד שמה ומקשיבה לי וליפעמים גם עוזרת....אבל כשהיא לבדה והכל ויורדות לה דמעות יוצא לי הלב אבל כשאני באה ואני מנסה להוציא מימנה מה קרה וכל זה היא פשוט אומרת "דיי עזבי אותי" ולא משטפת פעולה ואני מוותרת מהר מידיי ואחריי זה היא באה אליי בטענות שאני לא מיתיחסת אלייה....
אני ילדה פתוחה ואני רגילה שאנשים פתוחים איתי.....וזה קשה לי שהיא כלכך סגורה......
אמממ...חחח חפרתי ותודה למי שקרא את כל זה ואם יש לכם עצות...תגיבו בקשה מאוד יעזור לי....
תודה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לילו'שית