החיים, כפי שהם אצלי לפחות

יצאתי מהמכונית והתקדמתי לכיוון המועדון, נהניתי מהמבטים ומההערות מכל עבר, המשכתי להתקדם.

הסתכלתי במראה הגדולה שניצבה מחוץ למועדון, אהבתי את מה שראיתי, מטר 60,  שיער שטני- זהב חלק, עיניים ירוקות, , סקיני ג'ינס משופשף וחלצה אפורה צמודה עם טיפה מחשוף שנופלת לצד.  

"בת כמה את?" שאל הסלקטור

"16" עניתי ובלי לעמוד בתור, אני וחברות שלי נכנסנו עם אחד הידידים שלי וישר התחלנו לרקוד.

"קאריני" שמעתי את מורן קוראת לי, הסתובבתי אליה וקפצתי עליה בחיבוק.

"מורנוש התגעגעתי אלייך, לא ראיתי אותך כל היום.."

"אה, למורן את אומרת שלום ולי לא? בסדר...לא צריך"

"לילוש יפה שלי לא ראיתי אותך" הפניתי את מבטי וישר חיבקתי גם את לי.

לי מורן ואני כל היום ביחד, אנחנו מספרות הכל אחת לשנייה ועושות כמעט הכל ביחד.

לי חברה שלי עוד מכיתה ו' ואת מורן שנינו הכרנו בכיתה ח' ואני פשוט לא יכולה בלעדיהן.

"חשבתי שתבואו רק יותר מאוחר" אמרתי בקול רם כדי להתגבר על המוזיקה החזקה.

"בן דוד שלי הקפיץ אותנו" ענתה מורן.

"הוא פה?" שאלתי

"הופה.. איך נפתחו לך העיניים קאריני חח וכן הוא החליט גם לבוא הוא יושב על הבר" אמרתה לי והצביעה עליו.

"אה...בסדר, סתם שאלתי" המשכתי לרקוד אבל כל שנייה בן אחר התקרב ושם את הידיים עליי וכל פעם העפתי אותם עד שהגיע אחד שמצא חן בעיני אז המשכתי לרקוד איתו.

הוא היה גבוה עם שרירים, שיער בלונדיני ועיניים חומות "מאיפה את חמודה?"

"מחולון" עניתי ושמתי לב שהוא מתקרב עוד יותר.

"אה, אני מפה, מתל אביב" הוא חייך וישר קלטתי את המבט של בן, בן דוד של מורן, שישב על הבר עם אחד החברים שלו.

"יפה" חייכתי ודחפתי אותו למרכז הרחבה כדי שבן יפסיק לבחון אותי "פה יותר נוח לרקוד" הסברתי.

"איך קוראים לך?"

"קארין, ולך?"

"תומר" הוא ענה ופתאום ראיתי את בן מפלס את הדרך בין כל האנשים כדי להגיע אלינו.

"הכל בסדר פה?" בן אמר והסתכל על תומר במבט מזלזל.

"ומי אתה בדיוק שתבוא ותשאל שאלה כזאת?" ענה לו תומר ונתן לו בדיוק את אותו המבט.

"בן, הכל בסדר באמת, רוקדים קצת מה הבעיה?" אמרתי מהר כדי שבן לא יספיק לענות.

"שום בעיה. איפה מורן? אני מת לעוף מפה כבר"

"אבל רק עכשיו באת!"

"אז מה? סתם מסיבה מסריחה של ילדים קטנים" הוא הסתכל על תומר "אני הולך, אם את רוצה שאני ייקח אותך בואי עכשיו" הוא אמר את זה בכוונה כי הוא ידע שאני חייבת לחזור איתו.

"יואו בן איזה קרצייה! אנחנו בקושי שעה וחצי פה נו.."

"אין מה לעשות, אני הולך לקרוא למורן וללי. תהיי עוד רבע שעה ליד המכונית" הוא נעלם במהירות בין האנשים.

"טוב...אה.. אני צריכה ללכת" פניתי חזרה אל תומר

"רגע, איך אני רואה אותך עוד פעם?"

"אני יראה אותך כבר באחת המסיבות" חייכתי "ביי תומר" נתתי לו נשיקה על הלחי והתקדמתי לכיוון היציאה.

-

"בן אני ירצח אותך!" אמרה מורן ברגע שנכנסה למכונית וטרקה את הדלת "עד שהתחלתי ליהנות ורקדתי עם מישהו נחמד אתה בא ואומר ללכת הביתה?! למה להרוס?"

"יואו מורן גם לי קרה בדיוק אותו דבר!  רקדתי עם איזה אחד חמוד והוא חייב להידחף.." אמרתי ובן הסתובב עם כל הגוף לכיוון המושב האחורי.

"חמוד אמרת? איזה טעם יש לך תהיי בריאה.."

"אני ראיתי אותו והוא באמת היה חתיך" לי אמרה וחייכה אליי.

"אתה רואה? עכשיו תתניע ותיסע כבר במקום לדבר שטויות"

לונה פארק.

עליתי על המתקן המסתובב והתחלתי להסתובב במהירות.

השיער התנופף ברוח והעיניים ראו מטושטש, הן קלטו רק את האורות החזקים והצבעוניים שבקעו משאר המתקנים אבל בתוך כל האור והצבע הרגשתי מתה.

לפני חצי שעה הוא עוד הפעם הרים עליי יד אבל הפעם זה היה חזק מתמיד, הוא בעט וקילל ואפילו משך לרגע בשערות אבל לא נשברתי, הראיתי לו שאני יותר חזקה.

אני לא מפחדת ממנו יותר, כך לפחות אני מתנהגת כשאני לידו אבל במציאות אני רועדת מפחד.

התגריתי בו, אמרתי לו שימשיך להכות ולהרביץ וזה רק עיצבן אותו עוד יותר, זה היה כדי להראות לו שזה לא מזיז לי אבל זה כאב מאוד.

אחרי זה, כמו תמיד, החזקתי את הדמעות בעיניים והתגברתי על הכאב וקבעתי שבכל מקרה נלך ללונה פארק, ניסיתי ליהנות אבל האווירה שם דיכאה אותי עוד יותר.

"מה זה? למה זה נעול? תפתחי עכשיו!" אמא צעקה מחוץ לדלת ואני ניגשתי לפתוח. "מה יש לך תגידי?"

"כלום, אני במצב מעולה" עניתי.
"את זוכרת שאנחנו עדיין ההורים שלך וצריכים לחנך אותך, נכון?"

"אז יש לכם שיטות מעניינות לאייך לחנך"

"כל החיים אנחנו נותנים לך את הכול ואת לא יכולה להתנהג כמו בנאדם לפחות? כל מה שחשוב לך זה להוכיח שאת גיבורה ושלך זה לא מפריע ואת לא בוכה אבל כולנו יודעים שכן אז רדי מהעניין"

"אמא, עזבי אותי טוב?"