למרות הכל-פרק 8
כמה הודעות לפני הפרק:
1. קודם כל אני ממש מצטערת על העיכוב בפרק..
הייתי חולה במשך ארבעה ימים ולא היה לי מי יודע מה כוח לכתוב פרק..
2. בקשר לתגובות בפרק הקודם:
*תגובה אחת שקצת עצבנה אותי:
הדוורית בסניף הדואר הקטן שבמרכז שכונת נאות בת"א באה כברגלה לעבודה כמו כל יום.
הייתה לה הרגשה טובה אותו בוקר, היא הייתה מאושרת,
וכשהגיעה לעבודה לא היו הרבה אנשים בסניף והיה לה קצת זמן לעצמה.
היא החלה לסדר מעט את הסביבה ושמה פרחים על שולחנה,
היא הלכה לפתוח מעט את החלון ונכנס אור פנימה,
הכול היה נראה ממש נפלא.
היא הסתכלה לעבר הדלת, ולא הגיע אף אחד.
היא חיכה לעצמה חיוך קטן והמשיכה בעבודתה,
היא נכנסה לחדר פנימי שבו היו מרוכזות כל חבילות הדואר,
היא ראתה חבילה למשפחת וסרמן,
היא זכרה את גלי ואבי הנחמדים, אנשים טובים כאלה.
החבילה הייתה לבת שלהם שירלי.
היא פתאום שמעה זכוכית מתנפצת ויצאה לחדר הראשי, היא ראתה שהשמיים התכהו פתאום והרוח העיפה את אגרטל הפרחים שהתנפץ על הרצפה.
בבת אחת, הייתה לה הרגשה ממש רעה לגבי היום הזה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*
אחרי שנדב ואורן הלכו אני ורותם עזרנו להורים שלי לסדר הכול למטה ורותם אמרה שלום להורים שלה.
חיבקתי את אמא שלי ואמרתי לה שאני שמחה שהיא חזרה הביתה.
אוך, זה היה רגע משפחתי כזה מאושר.
אם רק הייתי יודעת מה הולך לקרות הייתי מנציחה את החיוך על פניה של אמא ואת ההבעה העליזה על פניו של אבא.
אח"כ עלינו למעלה והתחלנו לדבר על נדב.
רותם רצתה פרטים, והרבה XD
בינתיים הדלקתי ת'מחשב והתחברתי לאייסי.
רשמתי באווואי שלי:
-
פהה..
רותם אצלי :]
שלחו..
נדבי? יפה שלי?! אני 3> אותך! :-*
סלאמתת..
-
אני ורותם המשכנו לדבר וכרגיל כמו בכל פעם רותם זרקה עלי מלא כריות.
כי אני ביישנית כזו ולא הרבתי לספר לה פרטים.
בסוף אחרי תהליך ארוךך עד שהיא הוציאה ממני את כל הפרטים, ירדתי למטה והבאתי לנו קצת חטיפים וקולה,
שמנות. :]
בדיוק שעליתי למעלה נדב התחבר ושלח לי הודעה:
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
נדב: היי יפשלי מ'קורה?
אני: הכול טוב מאמי ואצלך?
נדבי: הכול טוב, חח אני רואה ששמת באוואי "אני אוהבת אותך" זה הדדי. לשים גם?
אני: כה בסדר אם באלך :]
נדב: הנה שמתי.
אני: חח מה עושה?
נדב: סתם שומע מוזיקה.
אני: חח אני ורותם פה חופרות.
נדב: חח בנות..
ואז רותם לקחה לי ת'מקלדת ורשמה לו:
אתה יודע נדב? שירלי סיפרה לי שהיא מתה עליך XD
נדב: חח איזה חמודה גמאני
אני: חח נדב זה נכון אבל אל תייחס לרותם המושפעת הזו DD:
נדב: חח מאמי רוצה אני ישלח לך שיר יפה?
אני: סבבה מאמי
+נדב שלח לך קובץ+
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
שמרתי את השיר בתיקיית שיריים שלי ואז הקשבתי לו:
השם של השיר היה The Power Of Love של Frankie goes to Hollywood
אני ורותם התחלנו להקשיב לשיר,
I'll protect you from the hooded claw Keep the vampires from your door
עצמתי עיניים וחשבתי רק על נדב,
השיר היה כ"כ מקסים ורומנטי,
בהתחלה הייתה מנגינה שקטה ויפה כזו.
Feels like fire I'm so in love with you Dreams are like angels They keep bad at bay-bad at bay Love is the light Scaring darkness away-yeah I'm so in love with you Purge the soul Make love your goal [1]-The power of love A force from above Cleaning my soul Flame on burn desire Love with tongues of fire Purge the soul Make love your goal I'll protect you from the hooded claw Keep the vampires from your door When the chips are down I'll be around With my undying, death-defying Love for you Envy will hurt itself Let yourself be beautiful Sparkling love, flowers And pearls and pretty girls Love is like an energy Rushin' rushin' inside of me
לנדב יש טעם כ"כ טוב במוזיקה! חשבתי,
המשכתי להקשיב לשיר והרגשתי כאילו נדב אומר לי את המילים האלו ולמה הוא מתכוון..
This time we go sublime Lovers entwine-divine divine Love is danger, love is pleasure Love is pure-the only treasure I'm so in love with you Purge the soul Make love your goal The power of love A force from above Cleaning my soul The power of love A force from above A sky-scraping dove Flame on burn desire Love with tongues of fire Purge the soul Make love your goal I'll protect you from the hooded claw Keep the vampires from your door
חייכתי חיוך קטן כשהשיר נגמר, וכתבתי לנדב:
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
מאמי הקשבתי לשיר, אתה כזה חמוד.. !
נדב: חח זה רק בזכותך, את האושר שלי.
אני: וואי נדב אתה יודע שאתה מקסים ובאלי לנשק אותך עכשיו?
נדב: חח תנשקי אותי מחר מאמי :-*
אני: חח טובב אני ורותם זזות לרכל קצת XD
נדב: סבבה מאמי, דבריני מחר..
אני: בהביי יפה אחד :-*
נדב: ביי :-*
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
אחרי שסיימתי את השיחה עם נדב אני ורותם התחלנו לדבר עליו וזה.
בדר"כ אני משאירה את המחשב פתוח בלילה כי אני מורידה מלא דברים אז האייסי נשאר גם.
בערך אחרי שלוש שעות שעוד לא נרדמנו,
מישהו שלח לי הודעה באייסי.
הדלקתי את המסך וראיתי הודעה מערן:
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
'אני רואה שכבר הספקתי למצוא לך חבר חדש'
רותם גם ראתה את ההודעה ואז רשמתי לו:
'לפחות יותר נורמלי ממך והוא בחים לא יבגוד בי'
ערן: מאיפה את כ"כ בטוחה הא?
אני: נחיה ונראה, זה לא כמו איתך שמראש לא היינו מי יודע מה ולקח לנו זמן להתקרב. אני ונדב זה אהבה ממבט ראשון'
ערן: את יודעת מה? למרות הכל, נראלי שאני עדיין לא רוצה להרוס בינינו כלום.
אני: ...?
ערן: עזבי, תמחקי ת'שיחה הזו מהראש שלך. בואי פשוט נהיה ידידים טוב?
אני: טוב שיהיה. מזה היה עכשיו? מוזר.
ערן: פשוט עזבי.. קצת נגררתי
אני: ואני יכולה לנחש אחרי מי. . .
ערן: בואי נסיים פה טוב?
אני: ליל"ט
ערן ביי...
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
זו הייתה אחת השיחות ההזויות שהיו לי איפעם עם מישו!!
אחרי שדיברנו עם ערן כבר שמנו לב שהיה מאוחר, אז החלטנו ללכת לישון,
נרדמתי עם חיוך על השפתיים.
מי היה יודע מה יקרה רק שעות ספורות לאחר מכן. . .
*~*~*~*~*~*~*~*~*
הוא התחיל להתארגן ולקח את כל הדברים הדרושים לו.
הוא עצר ושוב העביר במוחו את רשימת הדברים שעליו לקחת.
אלבום תמונות של שירלי, חפץ יקר ערך, וכמובן אחד מבגדיה כדי שיוכל להריח את ריחה המתוק.
הוא חשב לקחת גם את אחד מבשמיה אבל לא ידע אם יוכל.
הוא החליט בינו לבין עצמו שהוא עוד לא יקח אותה איתו.
עוד לא.
עכשיו זה מסוכן.
הוא יצא לדרך עם מעיל גדול וכובע גרב על ראשו,
זקנו האפרפר והסבוך נתן לו מראה מאיים יותר במיוחד בחשיכת הלילה.
בכיסו היה פנס, מברג, כלים לפריצה, שקית שבה ישים את הדברים, וכמה תמונות של שירלי, שצילם אותה חוזרת מבית הספר לפני מספר שבועות.
הוא החליט לא להתמהמה זמן רב בתוך הבית, מחשש שימצאו אותו.
זהו הוא התחיל ללכת אל ביתה בשקט בשקט.
כאשר הוא הגיע לפתח הדלת ידוי רעדו. הוא מעולם לא היה כה קרוב אליה.
הוא פרץ את דלת הבית בשקט ונכנס פנימה על קצות אצבעותיו מבלי לעורר אף רעש.
הוא התחיל לעלות במדרגות הבית לכיוון חדרה של שירלי, ופתח את כיסו כדי להוציא את הפנס.
דבר אחד הוא שכח:
לנטרל את האזעקה.
בשניה שהוא כמעט דרך על המדרגה האחרונה,
צלצלה האזעקה.
הוא החל לרוץ למטה ויצא מהבית. הוא לא הפסיק לרוץ עד שהגיע לחורשה הקטנה.
הוא המשיך לרוץ מסתכל כל רגע בבהלה מאחוריו.
אסור שיגלו אותו. לא עכשיו!!
הוא נכנס לבקתתו והסיר את כובע הגרב מפניו.
הוא הביט במראה והגעיל את עצמו.
"שוב נכשלת אידיוט!"
הוא לחש לעצמו.
"מה יקרה עכשיו? יכלו לעלות עליך טיפש!!"
הוא לקח את הפנס מכיסו ושם לב שהתמונו שלה נפלו מהכיס.
זהו, הכול נגמר.
עכשיו הם יחשדו בו.
הוא ניפץ את המראה בעזרת הפנס והחל לבכות כילד קטן..
"אני רוצה אותה איתי, היא שלי!" הוא ייבב.
ואיש לא שמע.
*~*~*~*~*~*~*~*~*
קמתי בבהלה לשמע האזעקה שהופעלה בבית.
האחיות הקטנות שלי החלו לבכות וראיתי את אמא חשה למיטתם הקטנה כשרצתי לראות מה קורה אצלם בחדר,
אבא קם ולקח את מחבט הגולף הישן שלו,
הוא הדליק את האור והפסיק את האזעקה.
הוא ירד למטה וראה שהדלת פרוצה.
ירדתי אחרי אבא ונצמדתי אליו.
בינתיים למעלה רותם הלכה להרגיע את טום.
אני ואבא חיפשנו אם מישהו לקח דברים,
והגענו למסקנה שהוא לא חיפש כלום למטה.
אפילו לא לקח כסף שהיה מונח על השולחן.!!
אבא אמר שהמשטרה תברר מה קרה פה,
ובינתיים עלינו למעלה.
לא לפני שנעלנו את הדלת של הבית שוב.
הייתי יחפה ובדרכי למעלה הרגשתי שדרכתי על נייר עבה כזה כמו בריסטול.
או תמונה.
הרמתי את התמנות מהרצפה בבהלה,
ונבעתתי עוד יותר כשראיתי שאלו תמונת שלי.
כאילו מישהו עוקב אחריי.
בלי מילים הגשתי את התמונות לאבא, ובעיניים שלי היה מבט של אימה שאמר לו
שהתמונות האלו הם לא למטרה טובה.
מישהו עוקב אחרי.
אולי הפורץ רצה לחטוף אותי.
העובדה הזו חילחלה לאט לאט לראשי.
רצתי את אמא שלי וחיבקתי אותה.
היא אחת מבין אנשים בודדים שיראו אותי בוכה.
אני בנאדם חזק.
אבל כל אחד נשבר
כשהוא מגלה,
שחייו יכולים להיות בסכנה, ושלפני דקות אחדות כמעט נפרדתי מכל הדברים הטובים שיש לי.
זהו. מעכשיו אני שונה.
זה כ"כ השפיע עליי..
"אני פוחדת" לחשתי לאימי שכבר לקחה את התמונות מידי אבי והביטה בהן בחלחלה.
"אל תדאגי" לחשה לי אימי,
"הכול יהיה בסדר. למרות הכל.."
מקווה שנהיניתם לקרוא.. P:
המשך בפרק הבא.
מקווה שיעלה ביום שלישי מקסימוםם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-זו שכותבת את למרות הכל- :)
תוך יום אחד מאוהבים?לא הגיוני......