החיים עפ"י סיגלית.

שלום לכם(:

זה בלוג הסיפורים ה-12392347985 שפתחתי.

את כל השאר סגרתי אחרי כמה ימים._."

נקווה שאת הבלוג הזה אני אשאיר.

קוראים לסיפור "מיומנה של סיגלית", והוא על ילדה שכותבת יומן, וזה יהיה היומן שלה.

קריאה מהנהD:

"יומני היקר,

שלום, אני סיגלית, בת 14 מבאר שבע.

קיבלתי את היומן הזה ליום ההולדת מסבא, שכרגע חולה מאוד בבית חולים.

בינתיים אני יושבת על אדן החלון, מסתכלת החוצה, רואה ילדים קטנים משחקים בגן השעשועים, צוחקים. איך אני זוכרת את אותם הימים, שבהם הייתי כלכך קטנה. אני זוכרת את אותו גן השעשועים, אמי הייתה מנדנדת אותי בנדנדה הגדולה, צוחקת, בזמן שאני חצי צוחקת וחצי בוכה מרוב פחד. אני מחייכת לעצמי. איך אני זוכרת את אותם הימים היפים.

אך אמא נעלמה. אמא כבר לא כאן. היא ברחה. ברחה מהכול. ברחה מהחיים איתי ועם אבא. ועם החגורה.

החגורה.

הדבר הכי נוראי שקיים בחיי.

כל יום אבא מצליף בי עם חגורתו, משאיר עלי פצעים. וכל פעם זה כואב מחדש. אומרים שאחרי כמה זמן מתרגלים לכאב, אך זה ממש לא נכון. כל פעם שהוא מצליף בי, אותו כבר חד מפלח את עורי, ודם נוזב ממנו. אני סוגרת את עיניי בחוזקה כשאני נזכרת ביום הנוראי ההוא, כשאמא ברחה, ואבא היכה אותה, והוציא אקדח מכיסו. אך אמא מיהרה לצאת מהבית ולרוץ. לרוץ מהר. ומאז היא לא חזרה. לא התקשרה. לא יצרה קשר. כלום. פשוט ברחה.

ואני מתגעגעת אליה. מאוד.

למה אנחנו לא יכולים להיות כמו כל משפחה נורמלית בישראל?

למה אבי צריך להכות אותי כדי לחנך אותי?

האם הוא חושב שזו הדרך הנבונה והטובה ביותר?

האם הוא באמת רוצה את ההכי טוב בשבילי?

ואם כן, אז מדוע הוא גורם לי לכלכך הרבה סבל?

לא פעם היועצת לקחה אותי לשיחה, כדי לברר איתי מאיפה אני מקבלת כל יום פצע חדש וכואב. אך אני מסרבת לענות לה, כל פעם ממציאה לה תירוץ שונה. פעם אחת סיפרתי לה שנפלתי על זכוכית, אך היא לא האמינה, והחלה לצעוק עלי שאם אני לא אומר את האמת, היא תפנה למשטרה ותגיד להם לערוך בדיקה בביתי.

אך השוטרים לא הגיעו, למזלי הרב. אם השוטרים היו מגיעים, ואבי היה יודע מהי הסיבה לכך שהגיעו, הוא היה מצליף בי חזק מאוד, ואף מנסה לרצוח אותי בדם קר.

ואיך הוא השתנה כלכך? פעם הוא היה אותו האבא, או מפי הילדים הקטנים "האבא הכי טוב בעולם." אז מדוע הוא לא נשאר כך? מדוע הוא השתנה כלכך הרבה? מה גרם לו להשתנות ולהפוך מ"האבא הכי טוב בעולם", ל"אבא שאני שונאת"?

יש כלכך הרבה שאלות בפי, ואף אחד לא יכול לענות עליהן.

חשבתי על להתלונן על אבי במשטרה, וברשות הילד, אך אני מפחדת. מפחדת מה תהיה התגובה שלו כשיישמע שהתלוננתי עליו. הוא בטח ייתפרץ עלי. ירביץ לי.  יהרוג אותי.

אני בטוחה שאי שם, באופק, נמצא הפיתרון. אך פשוט לוקח לו זמן מה להגיע.

טוב, אבי קורא לי לאכול.

שוב פת לחם ומים חמים. אולי הפעם הוא הביא לי מים נקיים.

שלך,

סיגלית.

מקווה שאהבתםD: