הנה לכם, המשכתי, סתם ניג'סתם XD
פרק 2
כשהגיעה לספסל השלישי בשורה,
הסתובבה אליו פתאום,
"מה לעזאזל אתה רוצה ממני, קלארק?!" אמרה בקול חזק וברור שבקושי רב גבר על יללת הרוח.
פתאום הוא לא מצא מילים.
נראה כאילו היא היא קצת התחרטה על התוקפנות,
כי היא נאנחה,
וצנחה על הספסל באיטיות,
מוציאה סיגריה מכיס פנימי במעילה הסגול,
מסתכלת לכל כיוון, חוץ מכיוונו של קלארק.
שניהם זכרו איך הכל התחיל, ושניהם זכרו איך הכל נגמר,
לשניהם זה היה מביך,
הרי בפגישה האחרונה שלהם,
שהיתה גם הראשונה,
הוא צעק עליה די הרבה, והיא זרקה עליו כל דבר שיכלה להרים.
אה, וברור שהיה גם את הקטע של הסקס.
הוא התקרב אליה באיטיות, שיערו הכהה הספוג במיים התנופף מעל עינייו ברוח העזה,
ועיניו האפורות נעוצות בה, ובספסל.
היא לא הסתכלה לכיוונו עד שהרגישה את הספסל זע קלות תחת כובד משקלו כשהתיישב לידה והוציא גם הוא סיגריה מכיס פנימי במעיל.
היא תמיד אהבה את איך שהוא נראה,
ולמרות שהכחישה בפני עצמה בכל כוחה שכבר שכחה ממנו לגמרי,
עוד חלמה מידי פעם על אותו לילה שבו נפגשו.
את המראה שלו היה קשה לתאר,
הוא היה מאוד פשוט מצד אחד, עם שיער כהה ועיניים אפורות וקרות,
אפילו תווי הפנים שלו היו פשוטים,
אבל למרות כל זה,
היה המשהו הזה בנוכחות שלו,
שגרם לכל הבנות בסביבה להשתגע.
"לא השתנת הרבה.." הוא לחש פתאום מבלי להסתכל עליה.
"גם אתה לא, עדיין מעשן מארבלו.."
"מה איתך?"
"אוה לא, אני עברתי ללייט, מנסה לשמור על הבריאות.."
"לא דיברתי על הסיגריות.."
"על מה עוד כבר יש לך לדבר איתי?"
"איך החיים שלך?"
"לא השתנו הרבה, כמו שאמרת."
"מה עם ההורים שלך, עדיין...?"
"מתים, טוב כן, זה דבר בכלל לא הגיוני לשאול, שלא לדבר על מפגר.."
"מצטער"
"זה בסדר, את לא שולט בטמטום של השאלות שלך.."
"אמ.."
"אני פשוט צינית.."
"אז.."
פתאום קלארק התחרט שהוא עזב את בית הקפה, היה שם ממש חם לעומת הקור המפלח שבחוץ.
הוא גם התחיל להתחרט שהלך אחריה,
הוא רצה להתרחק ממנה,
להיות בכל מקום אחר,
רק לא על הספסל הזה,
איתה, רואה כל טיפת גשם על שיערה האדום כמעט,
מריח את הרוח המתוק להחליא של הבושם שלה.
כל זה חזר והזכיר לו את אותו הלילה שבו הם נפגשו..
היא היתה יפה, היא עדיין יפה,
עם השיער הכמעט אדום שלה, והעיניים הירוקות הגדולות,
והרצינות הזאת שלה, שגם עדיין נשארה בה.
והעקרוניות.
היא לא דיברה הרבה,
או שהיא דיברה יותר מידי,
הוא לא זכר.
הוא פשוט נישק אותה,
ומשם זה כבר המשיך מעצמו.
ואז נגמר,
בבוקר,
כשהם קמו וגילו שהם אפילו לא מחבבים אחד את השניה.
כן, הם צעקו הרבה.
היא אפילו נכשלה בבחינה שהיתה לה כמה ימים אחרי זה.
אבל הוא לא ידע את זה כמובן.
הם ישבו על הספסל ועישנו,
לא היתה להם סיבה אמיתית לדבר,
שניהם רצו ללכת,
לברוח, אבל שניהם גם רצו להשאר,
כי ידעו שאם יברחו עכשיו,
לא יפגשו יותר לעולם.
אבל כבר התחיל להיות ממש קר,
והגשם והרוח התחזקו.
קלארק היה הראשון לשבור את הדממה, (שנשברה ממילא על ידי יללות הרוח)
"דריה, אני.."
"מה?" היא הסתובבה אליו בפתאומיות.
"את.. רוצה אולי.. להפגש מחר בבוקר..בבית הקפה?"
"להגיד לך את האמת..?"
".. את לא חייבת.. אני הייתי רוצה פשוט.. לדבר."
"על מה?"
קלארק שתק.
"טוב נו, מה כבר יש לי להפסיד...?" היא אמרה בחיוך, קמה, והחלה ללכת.
משאירה את קלארק ההמום מאחורה.
תוהה לאן הפגישה הזאת תוביל אותם.
המשך יבוא. *-*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: