חולמת.

אז אני מקדישה את הפוסט הקטן הזה לך. 

יודע מה? אז נימאס לי להיות צבועה.. 

פשוט, באמת, 

ברגע שתפסיק להכחיש ולהדחיק כל דבר רע שעשו לך בחיים - 

ותהיה מוכן להעלות על פני השטח כמה פגעתי בך ולמה אתה באמת מתנהג ככה, ותפסיק להדחיק את זה בטענה ש"החיים הם סטלה אחת גדולה אז בואו נכייף וננצל את היום כמה שאפשר"... אז אתה מוזמן לבוא ולדבר איתי. 

כי אני מאוד רוצה להאמין ש5 שנים לא הולכות לך ככה סתם ברגל, מאוד רוצה להאמין. 

אני בספק אם בכלל תקרא את הפוסט הזה, אבל אולי אם תתהה לאן נעלמתי תקרא את זה ותדע. 

קח ת'זמן. באמת. אפחד לא מאיץ בך. תעשה עם עצמך חושבים טובים, 

כי גם לי נימאס מהצביעות שלך. 

אתה מפשט הכל בצורה ממש מעצבנת כבר.. 

חלאס, שים הכל על השולחן, פעם אחת, ונגמור עם זה. 

אבל אתה מפחד ממני. אני יודעת שכן. 

אני יודעת שדפקתי אותך בהרבה מובנים, ואני מטערת. 

אבל אם לא תהיה מוכן לדבר איתי על הכל כמו בן אדם בוגר שמתמודד עם הבעיות שלו,

אני באמת, באמת לא אהיה מסוגלת לעזור לך. 

אם תמשיך להציג את זה נורא שטחי וש"הכל בסדר", אני מעדיפה שלא נדבר בכלל. 

ואולי הכל בסדר, ואולי זה רק אני ואולי אין בך כלום חוץ ממה שאתה מראה, 

אבל כמו שאתה מכיר אותי 5 שנים, ככה גם אני אותך, 

אני יודעת שיש שם יותר.. לפחות מקווה,

ממש מקווה.

ועד אז.. סלאמתק חמודים,

שיהיה אחלה שבוע(:

~