חולמת.

מעניין אם היית כזה שטחי ומטומטם כל השנים שהכרתי אותך, או שזו התפתחות אחרונה שלך בעקבות חוסר צורך להתמודד עם אנשים בעלי יותר ממימד אחד באישיות שלהם. 

נראהלי שהיית ככה תמיד. 

הייתי סיבוך בשבילך ועכשיו מצאת את המקום השקט שלך. 

וזה בסדר.

אני עברתי הלאה. באמת. 

רציתי שנישאר בקשר - רציתי שתישאר קרוב..

אבל כנראה שהחור הזה ישאר ריק, ויתמלא במקום באנשים ורגשות רנדומאליים. 

אתה לא רוצה להשתדל. לא באמת אכפת לך. אפעם לא היה לך באמת אכפת.

וככל שאני מוכנה להרפות יותר - ככה התמונה יותר ברורה לי.. עכשיו אני רואה ומבינה שבאמת הייתי נטל בשבילך, מהרגע שפגעתי בך, ופגעתי בך חזק - אתה התנתקת ולא היית מוכן עוד לתת ממך למעני, ולא משנה מה עשיתי או לא עשיתי.. זה נגמר בעינייך. 

אני חושבת שאפילו אתה לא נברת מספיק עמוק בעצמך [בכ"ז, עומק אפעם לא היה הצד החזק שלך] כדיי להבין ולהשלים עם זה.

אני מתפללת בשבילך שיום יבוא ותצליח להתגבר על המכשול הרגשי הזה שיש לך - ותצליח להתמודד עם עצמך כבר. 

אבל לאדעת, אולי זה רק איתי - ואז זה בסדר. כי אני כבר לא אהווה לך מכשול. לא עוד.. 

הדרך שלה פנויה להמשיך הלאה..

אני פניתי למסלול אחר. 

וטוב לי במסלול הזה..

הבנתי שאני קצת בורחת מבעיות שצצו לי בסוף תיכון - אבל זה רק הגיוני.. יותר מהגיוני שזה יקרה. 

אז עכשיו אני כן מנסה להתמודד. לאדעת איך, אבל להתמודד. 

זהו.. אין לאן לברוח.. 

וקשה לי להיות לבד, רק עם עצמי,

קשה לי שאין לי למי לבכות ועל מי לחשוב שיושב ליידי ומחבק אותי - 

שאין לי בית לברוח אליו אחרי כל יציאה והשתכרות.. שהוא לא הבית שלי. 

שאין גם כ"כ טעם לצאת - לפחות לא עד הסופ"ש,

ואני עדיין יוצאת. 

ועדיין מחפשת.. לפעמים מתיאשת ושוחה בעצב של עצמי,

אבל גם זה מותר.. איכשו זה תמיד מחזק ועוזר לי לעבור הלאה. 

ואז אני שוב קמה על הרגליים - והולכת הכי רחוק שאני יכולה, ממשיכה לחפש..

עד שאני באמת אמצא את השלווה שלי,

מי יודע,

אולי היא ממש מתחת לאף. 

אני באמת לא יודעת.. 

מה שאני כן יודעת - 

יהיה טוב.

~