כשאחר יסתנוור מהאור שבעינייך
יטעם את הטעם של שמך
יחבק וישתיק בשתי ידיו את כל פחדייך
כשאחר יתעורר לצידך
כשאחר יבין את כוחן של הדמעות
ישבר בצל של בכייך
יתקרב וילחש לך את כל הסודות
כשאחר יאחז בידך
רק אז אני אשבר לאט אצעק בשמך כמעט
כשאחר יתאהב ויגלה אותך
אחכה רק לך גם אם אהיה לבד
כי אינני יכול אינני יכול בלעדייך
כשאחר יקנא לך מרוב אהבה
לאט ישתנה בשבילך
יכאיב לעצמו כשאת קצת עצובה
כשאחר יגור בליבך
כשאחר יבקש אז ברגע מתוק
רק לחיות את חייו לצידך
אז אני אתפרק לבד וקצת רחוק
כשאחר יזדקן לצידך
רק אז אני אשבר לאט, אצעק בשמך כמעט -
כשאחר יתאהב ויגלה אותך..
אחכה רק לך, גם אם אהיה לבד
כי אינני יכול, אינני יכול,
בלעדייך.
~
וזה מרגיש לי הכי הגיוני בעולם שכולם שמחים ועוברים הלאה וטוב להם,
או שיהיה להם טוב [ואני באמת ובתמים מאמינה שהם יהיו מאושרים],
אבל אני? לא, זה לא נתפס.
לי לא יהיה טוב..
אני לא אצליח לעבור הלאה.
לי לא יהיה מישו אחר, אף פעם.
אושר לא יהיה לי,
זה פשוט לא נתפס.
-