חולמת.

לא יודעת בדיוק איפה אני נמצאת, מה אני רוצה מעצמי.

לא יודעת בדיוק במי להאחז ומה עושה לי טוב. 

לא יודעת אם אני מגזימה או האם זאת אני, לא יודעת אם זה משהו שיעבור או שאני כל פעם אמצא סדק ואפתח אותו מחדש, להקשות על עצמי, להקשות על הכל. 

הלוואי והייתי יודעת איפה אני עומדת, למה אני מסוגלת, מה השורש של הבעייה ומה סתם "תקופתי" ויעבור.

פתאום הכל מציף אותי ואין לי לאן לברוח,

ופתאום הכל בסדר ואני סתם מחפשת תירוצים עלובים לתשומת לב.

זה מציק לי שהפאק היחידי שלי הוא אני,

ואין לי מושג איך לפתור אותו, כי אתה לא יכול להשתלט ולשנות משהו שטבוע בך, ושרוצה להישאר.

למעשה אני נתקעת במבוי סתום, כי יש את האפשרויות לצאת ממנו, אבל אין את הרצון.

אז מה הקטע? לאן את רוצה להגיע ככה? מה את רוצה מעצמך בכלל?..

אני חושבת שהרדיפה שלי אחרי דברים שיטחיים ובסיסיים שאני לא מצליחה לקבל, הורסת לי את ההתקדמות, וחבל.

בכ"מ, לא סגורה על אם הבנתם משו מהפוסט הזה, גמאני לא הבנתי כ"כ,

אחרי הכל, אני באמת מבולבלת.

נהה, חטפתי אנגינה. אחלה זמן לנוח ולחשוב,

מצד שני, זה זמן קצת מבוזבז בבית.

שיהיה אחלה סופ"ש חבריי,

ולסיום, תמונה שממש התחברתי אליה [ומי לא]:

בסופו של דבר גם הגדולים והחזקים ביותר נשברים, לא ככה?.. 

~