חולמת.

שאני חוזרת כל שבוע מהצבא לשישי שבת, 

[כן, אולי זה לא מרגש כמו הקרביים ובכ"ז, גמאני נטחנת], 

ובאמת, שבאמת לאף אחד לא אכפת. אף אחד לא זוכר אפילו.. 

הם נזכרים בי למטרות הכי מגעילות ושטחיות שיש. 

פתאום הבנתי כמה מטומטמת הייתי.

פתאום הבנתי איך "ביססתי את המעמד" שלי באזרחות. 

שכל מה שתופסים ממני זה כל מה שהצעתי להם, ובקטע הכי רע שיש.

ועכשיו, כשהתבגרתי ואני [לפחות מנסה להיות] במקום אחר, 

אין לי אף אחד... |: 

ואולי זה תקופה, 

אבל באמת שכמעט אפשר לומר שכולם, 

מזלזלים בי בדיוק כמו שזילזלתי בעצמי.

איכס. 

לכי תתמודדי גם עם זה עכשיו. 

מגיע לך. 

שבת שלום.. 

~