חולמת.

אז כמובן, הכותרת המתבקשת: גלעד בבית!!!!!!

איזה כייף. איזה אושר. 

כמה חיכינו, וכל מה שהם עשו למענו ואנחנו עשינו למענו (טוב, אולי אני לא כ"כ, למען האמת),

ועדיין, זה היה איזשו כאב לאומי שאיחד אותנו, ועכשיו שהוא חזר..

הגאווה הלאומית שלנו, זה אחד מהדברים היותר מיוחדים שבאמת כייף להיות חלק מהם. 

ועכשיו, בתור חיילת מן המניין, מרגיש לי אפילו יותר הזדהות וגאווה עם הצבא, המדינה, והעם. 

אז כמובן, שיהיה לנו חג שמח, הפעם יותר מתמיד! ושנה טובה ומוצלחת. 

ועכשיו בנימה טיפה יותר אישית - 

רק כי באמת לא היה לי איפה לרשום את זה, ואיפה להוציא את זה, וזה באמת מעיק לי - 

הייתי אומרת לך בפנים אבל וואי, אני מרגישה ממש מושפלת ממך.

כי פגעת בי. והיית יקרה, והיית קרובה..

והחוסר אכפתיות שלך, ההתעסקות הבלתי פוסקת שלך בעצמך.. באמת? 

כי לי חבל, וניסיתי מספיק, ועדיין חבל לי ובא לי לנסות להמשיך כי זה באמת באמת חבל לי,

אבל גם לי יש טיפה, ממש טיפה של אגו, אחרי הכל, ימי התיכון שלי מאחוריי.

ובאמת שזה מאכזב כי ממך הכי פחות ציפיתי [למרות שאני לא אגיד שלא פחדתי שזה יקרה],

ואני אגיד לך בדיוק למה - 

הרי כלנו בני אדם ולכולנו יש בעיות וכולנו טועים, אבל אני באתי לקראתך ודיברנו על זה כ"כ הרבה - 

ואת מבינה. את מהאלה שמבינות, מאלה שיודעים איך אתה מרגיש ומזדהים, מאלה שמודעים לעצמם ולמה שהם עושים ובכ"ז עשית את זה,

ועשית את זה לי. לא יודעת מה זה אומר לך אבל לי זה אומר הרבה. 

ובתור אחת שגם בה שיחקו וגם אותה ניצלו לא מעט, כמעט כמוני - לעשות לי דבר כזה כ"כ, כ"כ מוריד ממה שתפסתי ממך,

וחבל, אולי באמת חבל שניסיתי כ"כ הרבה, אולי זה היה קרב אבוד מראש - 

לי כבר אין כוח לבכות על אנשים שלא מעריכים אותי כמו שצריך [ואוהו על זה אין מה להתווכח, אני יודעת שהייתי חברה מעל ומעבר], 

אין לי כוח להתאכזב ולהגיד לעצמי "טוב, הם ילדים קטנים, הם יתבגרו", אולי בכ"ז, 

אם כל הבגרות והניסיון שפיתחת [ואני ממש לא מזלזלת, כן?] את כנראה עדיין ילדה קטנה, 

ואת לא יודעת לשמור ולהעריך נכון את מה שיש לך ביד..

אולי זה יבוא לך מאוחר יותר, שתביני שפיספסת. 

אולי גם אני פיספסתי, אבל אני עשיתי את שלי. אני עוברת הלאה - 

הייתי מאוד רוצה שתיהי חלק מה"הלאה" הזה, אבל כנראה שזה לא הדדי. 

ושוב, חבל. 

מצטערת שזה נכתב ככה, פה, הייתי מאוד רוצה לדבר איתך פנים מול פנים, אבל נימאס לי להחזיק את זה בפנים ואת אפילו לא מוכנה להקדיש לי דקה. ניסיתי אפילו דרך הפייסבוק וגם חטפתי התעלמות מטורפת. 

אבל אני לא אקח את זה קשה, כי עברתי את התקופה הזאת בחיים שלי. 

זה הניסיון האחרון, וגם סוגשל פריקה על הדרך, 

לי נימאס מהשטויות.. 

כשתרצי לדבר, את יודעת המס' שלי. 

דבר אחד שלמדתי הוא שבסוף הכל באמת לטובה. 

קצת פורפורציות והכל מסתדר בחיים. 

לפעמים באמת שחיוך קטן יכול לשנות את הכל. 

אז לסיכומו של דבר, שיהיה לכולם חג שמח!!!

נצלו כמה שאפשר,

ו.. זהו. :)

נשתמע עוד שבועיים בערך, נה.

~

אז סיימתי טירונות. 

יום א' מתחיל הקורס..

אין לי מה לכתוב, שום דבר לא חדש,

אני מתגעגעת להכל ולכולם ולא בא לי התחלות חדשות, אני גרועה בהתחלות חדשות.

אני צריכה להוכיח את עצמי ולהצטיין ואפעם לא הייתי טובה תחת לחץ ותחרויות. 

אבל אין לי ממש ברירה, וכולם אומרים שזה כייף וחוויה, 

תלוי לאיפה את לוקחת את זה ואיך את רואה את הכל. 

לפחות משהו אחד מאחוריי. 

לא יכולה לתת לעצמי לשקוע;

גם כי אין לי זמן בכלל לרחמים עצמיים [ובאמת שזה מתסכל], 

וגם כי אני לא אצליח לשרוד 24/7 ולנסות להכיר אנשים חדשים ולהתחבר,

כל עוד אני אחשוב שאני כישלון גמור.

אז בינתיים? אסור לי לחשוב, אסור לי לפחד, אסור לי כלום בערך. 

רק להתקדם, עד שאני אבין לאיפה הגעתי ולאן אני שייכת,

ואז אולי יהיה קצת מותר להתפרק. 

נ.ב. שברתי צום. 

אני יכולה לתת את התירוץ האמיתי, אבל תכל'ס סתם לא היה לי כוח. 

אולי אני שומרת אני שומרת את הכוחות הנפשיים שלי לדברים אחרים, ואולי זה חבל.. 

בכ"א למי שצם שיהיה המשך צום קל וגמר חתימה טובה לכולנו. 

שבת שלום.

~