אז שוב, ההורים האלה
יותר נכון, ההורה הזה, הבלתי נסבל הזה.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם הוא באמת אוהב אותי.
זה לא שהוא מכה אותי.
זה לא שהוא אונס אותי.
זה לא שהוא מטריד אותי מינית.
(מה שקורה בהמון מקומות אל תצחקו בכלל!)
הוא פשוט אומר שאני מאכזבת אותו.
משקרת לו.
מרמה אותו.
מרמה את כולם.
שאני שקרנית.
רמאית.
מנסה לעבוד על כולם.
ואני שואלת את עצמי
מי אתה?!
ואיפה אבא שלי?!
אתה מכיר אותי בכלל?!
ולא, לכל אלה שתוהים
הוא ממש לא אומר את זה בצחוק.
מה שהלך פה, התפתח לקרב צעקות, שבו אמא שלי עמדה באמצע.
מנסה להשתיק את שנינו, מנסה להרגיע את הרוחות
בלי הצלחה
ואני מצאתי את עצמי יושבת בחדר, מנותקת מהבית
בוכה, בוכה את הנשמה שלי
ומצאתי נחמה קטנה..
אפשר להגיד, שהנחמה הזאת עזרה לי
היא הייתה טעות מבחינה אחת
אבל הצליחה להשאיר לי חיוך על הפנים
מה שבטוח, לא חשבתי יותר מדי
תזכיר לפעם הבאה
לחשוב על הכל חוץ מזה! חח..
אבל בכל זאת.. נחמה קטנה?
תודה..
"יש אי שם, מישהו חושב עלייך.."
כנראה.. :)
קיצור, 00:37
מאוחר לא?
לילה טוב =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy_Love