עייפתי. פיזית, מנטאלית, פשוט עייפתי.
מהחגים, מהאירוח, מהמשפחה, מהסמול טוקס, מהביחד, מהלבד, נמאס לי.
באמת שבזמן האחרון אני פסיכית לגמרי- או שאני אנרגטית כמו הארנב של אנרג'ייזר, לא מפסיקה לזוז, לקפוץ, להתעסק בכל מה שבא ליד, לצעוק, לשיר, לקשקש וכל היוצא בזאת; או שאני מתכווצ'צ'ת עם עצמי במיטה (שהיא פשוט יותר מדי גדולה בשביל לישון בה לבד כל לילה), ובכלל לא יוצאת ממנה.
יש לי משאלה אחת בלב- מקום מפלט. אדם אחד, רק אחד, (נשבעת אין לי שום עניין בפוליגמיה/ביגמיה) שיהיה בשבילי המקום האחרון שאליו אפשר לברוח. אהבה גדולה, שתחמם את הלב, הנפש והגוף, מקום מפלט. כי קצת לבד לי עכשיו, למרות כל הביחד הדביק הזה, וקצת נשבר לי מהלבד הזה, וקצת עצוב, וקצת חמוץ או אולי אפילו מר בפה.
ונמאס לי לחכות, או להגיד לעצמי שעם הזמן זה יבוא, נשבר לי הזין מזה; ומשום מה נראה לי שלכל העולם ואשתו פורחים לבבות ורודים ואדומים מהתחת וממני רק עולים אדי מרמור וקנאה.
עייפתי. זה הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Haley