לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  joyka

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2010

לכם, הילדים שלי.


זו כניראה הפעם הראשונה והאחרונה שאני אספר לכם איך אני ואבא הכרנו.

כשהייתי בת 8, רק בכתה ג', חליתי בסרטן. גילו אצלי את המחלה בשלבים יחסית מתקדמים אבל היתה עוד תקווה בישבילי. התקווה הזו היתה בידי ילד אחר, בן 10 בלבד, שנמצא היחיד בארץ כתורם מתאים למח עצם בישבילי. באופן כללי אסור לקחת תרומה מילדים והדם שלו לא צריך להיות בכלל במאגר הדם אך כמה שנים קודם לכן התגלה אצלו חדש למחלה תורשתית ולכן בדקו אותו והכניסו את דמו לבנק הדם.

אבא, שהיה אז בן 10 בלבד, התגייס למשימת ההצלה שלי בכל כוחו. הטיפולים שלו, הבדיקות, ההזרקות, לקיחת הדם ומח העצם לא היו פחות כואבים מהתהליך שאני עברתי, אבל הוא כמו שהוא יודע עשה זאת בלי כל בעיה, מתוך רצון ומתוך צורך לעזור למישהו שזקוק לעזרה.

לאט לאט במשך השנה הקשה בחיי, הוא עמד לצידי. אבא שלכם היה כמו מלאך בישביל כל המשפחה, שכבש את לבבות כולנו עם החיוך הגדול והמאיר שלו. לאחר השנה הקשה הזו, המחלה החלה לישוג לאחור ולכולנו היתה אנחת רווחה גדולה מאוד, הנה, סוף כל סוף אני מראה סימני התאוששות. את יום הולדתי ה9 חגגנו בבית החולים, כי לא הייתי מריאה מספיק לצאת החוצה. כמובן שהוא היה שם, החזיק לי את היד כשכיביתי את הנרות.

לאחר חופשה ארוכה מהמחלה שלי, חופשה שארכה כ3 וחצי שנים, חזרתי לבית החולים במצב דיי רע. הוא היה שם, כמו שהוא יודע. הוא היה כבר בן 14 וחצי ואני בת 12. ראיתי אותו פעמים מעטות בשנות הבריאות שלי ולכן הופתעתי כשהוא הגיע מיד בישבילי לבית החולים.

שעות על גבי שעות דיברנו, לפני בדיקות, כשלא נירדמנו בלילות בבית החולים, הוא היה לפני לקיחת מח העצם ואני לפני ההשתלה. אהבתי להרגיש שחלק ממנו נמצא בתוכי. מחייה אותי.

הוא היה איתי בכל תהליך ההתבגרות שלי, ובתור מי שהיה המלאך שלי, המושיע שלי בילדותי, הוא נהפך לאהבה שלי. שלא ידעתי מה מקורה. בזה שהוא נותן לי חיים ? או בעובדה שהוא תמיד כאן כשאני צריכה אותו, נפשית וגופנית.

אבא היה הנשיקה הראשונה שלי, והפעם הראשונה שלי.

הוא היה שם כל הזמן, וגם אחרי שהמחלה עברה, וחמשת שנות הבריאות שאחריה שאומרות שהיא באמת נגמרה.

כל חיוך שלו עזר לי לחיות. וכל יום בחיי הודתי לאלוהים ששלח לי את הדבר הטוב ביותר שיש. הודתי על כך שהוא הציל אותי, אבל יותר מכך הודתי על כך שהוא אוהב אותך, כמו שאני אוהבת אותך.

התחתני עם אבא שלכם, לא כי הוא הציל את חיי. התחתנתי איתו כי לא ראיתי את חיי לצד אף אחד אחר, ויותר מכך, לא ראיתי את חיי בלעדיו.

ילדים אהובים שלי, בעודי ניצבת מול הבחירה הקשה בחיי, ומול העובדה שזה או להשאר פה איתכם ולחיות לנצח בלעדיו. או לעבור לעולם הבא, ולהשאר לצידו, כמו שהוא נשאר לצידי.

אולי אני ניראית לכם עכשיו כמו אמא גרועה, ואולי כשחושבים על זה אני באמת כזו, אבל תבינו, לא יכולתי לחיות עם המחשבה שהוא הציל את חיי ואני נתתי לו למות.

תשמרו על עצמכם ילדים שלי, אני מקווה שיצא לכם למצוא מישהו שיאהב אתכם כל כך כמו שאני אוהבת את אבא. שתחוו את האושר הזה בלהיות בחברת מישהו שמעריך אתכם כל כך ושאתם תיהיו כל כך חשובים לו כמו שאבא היה חשוב לי.

אל תשפטו אותי לפי המעשה הזה, ותזכרו שאני אוהבת אתכם מאוד ושאני ואבא נשמור עליכם מלמעלה. באהבה גדולה, אמא.

 

 

נכתב על ידי joyka , 13/3/2010 20:44  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





8,251
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjoyka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על joyka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)