החיים שלי

בס"ד

למה אני תמימה?!

למה כשיש ריב או ויכוח אני מרגישה אשמה?!

למה אנשים שאהבתי אנשים שהייתי בשבילם ברגעים שהיו צריכים אותי תוקעים לי סכין בגב?!

זה נשמע מפגר אבל אני מרגישה מפגרת אני מרגישה מושפלת מאיזה מקום....המקום הזה הוא הלב שלי

כנראה אני פוחדת לאבד

אולי לא מבינה שלאבד זה טוב לפעמים זה עוזר

אבל עדין מפחדת

הלוואי ידעתי ממה אני מפחדת :/

למה הלב כואב לי למה אני לא מדברת שהוא כואב ושומרת הכל בפנים

בסוף אני אוכלת חרא...חרא מזה שאני תמימה מפגרת ולא מדברת שצריך

כנראה העיניים שלי פתוחות אבל אני עדין בבועה שקשה לי לצאת ממנה כנראה בגלל הפחד לאבד!

ושוב אותי ענין הפחד הזה שלא עוזב אותי

לפעמים אני יושבת בבית וחשוב לעצמי "פאק עד כמה אני צבועה"

ואני חושבת לעצמי עד כמה אני שונאת צבועים ובסופו של דבר אני כזאת

מחייכת צוחקת מאושרת אבל מה קורה מבפנים?!

אז מה שקורה מבפנים זה שאני צועקת ובוכה מכאב עז

כנראה יבוא הזמן לדבר לפתוח

אני מפסידה בקרב אבל במלחמה אני ינצח

במלחמה שלי אם עצמי ושלי נגד העולם!!

אמן והייתי מוצאת תשובה מידית אבל כנראה זה לא יקרה כל כך מהר :/