אז היום, בנסיעה עם אבא, התחלתי לספר לאבא שלי מה קורה איתי באמת, והוא הסביר לי שני דברים:א. לברר לאן היא נעלמה, ואם מסתבר שלא מתאים לה לדבר איתך, פשוט להתרחק. הוא אמר לי בפעם השנייה, שמי שרוצה לדבר איתי, ורוצה אותי, תהפוך עולמות בשביל להגיע אליי, ושאין צורך לייחס לדברים כאלה כ"כ חשיבות כי היא לא הראשונה ולא האחרונה. אז התרחקנו ו...? אני מניח שלא קרה כלום, ואם צריך לקרות-היא תיזום ייקרה. תסמכו עליי. כל הבנים צריכים להתבגר לפעמים, אבל רק קצת, להישאר טיפה ילד זה תמיד טוב. הכל נראה לי הרבה יותר פשוט וטוב עכשיו.
ד"א אני לא סוגר את הבלוג, אני פשוט אכתוב על תקריות שונות שלי עם בנות
ד"א2 זה לא אומר שלא אהבתי אותה באמת, גם בכתיבת המילים האלה אני עדיין מאוהב. אני פשוט מבין יותר את המצב וזה יעזור לי או להתגבר, או להיות ידיד לייט שלה, ממש כבר לא משנה
רציתי שנדבר מאוחר יותר באיי סי קיו- דיברנו קצת, והיא חולה אז היא חייבת ללכת לישון כי היא ממש "מתה"
רציתי שנדבר בפלאפון- היא לא יכולה היא "מתה"
רציתי תמונה- "כל התמונות שלי במחשב מכוערות"
כל יום אני מקווה להיתקל בה- רק מחר לא. שהיא באמת חולה, שלא תבוא, שתרגיש חולה, כמו שהיא גורמת לי להרגיש, שתדע מה זה כאב וייסור כמוני. שתפסיק להיות עיוורת, ותגיע אליי כבר לעזאזל.
אני כ" פטאתי לפעמים שזה פשוט מפחיד. כל לילה, אותו חלום ואותה תקווה שניפגש.
הגיע הזמן שאני אתמקד במה שחשוב. ואפסיק לחכות ליד המחשב שהיא תתחבר. לנסות לדבר איתה, אני מנסה יותר מידיי, רק להפסיק.
בשביל הרקורד. קוראים לי דניאל. אני לא אומר את שמה של חברתי, למרות שאני אוהב אותה אני מרגיש כיאילו שזאת בגידה-ואני גם בטח צודק. אז השם המקורי שנתן ד"ר קלסו לאחת המתמחות "גלאגאטור". זהו שמה של חברתי. בסוף לא דיברנו, לא נפגשנו. רק אס אמ אס עלוב. "אני לא יכולה" וזהו. המצב רוח בתחתונים, הכאב ראש בשמיים, ואני בין לבין.
מחכה שתתקשרי אליי, תאמרי לי שאת אוהבת אותי, שנפרדת מהזבל ההוא, ושאת מתה לראות אותי. אני לא אענה, רק ארוץ לתחנת האוטובוס, ואסע בדרך הכי מהירה אלייך. ממש כמו בכל החלומות שלי בלילות האחרונים. ככל שאני מנסה לדמיין את פנייך, הן חומקות ממני.
מאוהב מאוכזב ופגוע, דניאל, או אם תרצו- מאוהב בסתר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאוהב בסתר