מוסיקה היא כמו שטיפת מוח

הגיע הזמן לעוד ביקורת מבית BrainWash.

הפעם, על הלהקה .Useless ID להקת פאנק-רוק ישראלית, המצליחה בכל העולם.

הופעות ביפן-ארה"ב-רוסיה-מלא מקומות אחרים, רק הגדילו את כמות המעריצים הלא מבוטלת שלהם.

קצת מידע על הלהקה-

יוסלס איידי, נוסדו בשנת 1994 בחיפה שלנו. הסבר חלקי לשם הלהקה, כפי שמדווח האתר הרשמי שלה, הוא שבצה"ל אין משמעות לתעודת הזהות שלך (או לדסקית זיהוי) כל עוד אתה בחיים.

ללהקה אין סמל המאפיין אותה.

המבט של שחק-

וואה, יוסלס איידי! כמה זמן עבר. הייתי בכמה הופעות שלהם (שתיים-שלוש לדעתי.), והם פשוט לא מאכזבים בלייב. הלהקה חיה ובועטת כבר 13 שנה, ולדעתי דרך ארוכה עוד לפניה.

כחובבת דיסקוגרפיות, כמובן שיש לי את הדיסקוגרפיה שלהם. וכמובן שכבר חרשתי עליה כמה וכמה פעמים.

אבל עד כמה שאני אוהבת את הלהקה, היה לי קשה למצוא מה לכתוב עליה. לטוב ולרע.

האלבומים הראשונים שלה משעממים עד דמעות, וקשה למצוא שיר טוב. רוב השירים נחמדים, קליטים, ולשם שינוי האקורדים לא חוזרים על עצמם יותר מידיי (ראו- Blink182).

אבל כשהגעתי לאלבום Redemption, עזבתי את המחשב וקיפצתי בשמחה ברחבי החדר.

האלבום מקפיץ, משחרר, הליריקה נהדרת והתוצר הסופי מדהים.

הלהיט שלהם, Turn Up The Radio, מצליח לגרום לבטטת המחשב שכותבת לכם פה, לקפוץ ולצעוק לגבי רדיו ופיראטים.

It's alright, Kiss me kill me, Pink stars and magazines, Deny it, Dying love, Drink age,

Birthday Song, State of fear & Unhappy hour

הם השירים הטובים ביותר שניתן למצוא מכל האלבומים של להקה זו. (וכמו שבטח כבר ניחשתם, רובם מהאלבום Redemption).

הלהקה היא להקה חדשנית, מקפיצה, קצבית ומומלצת ביותר. כל אחד ימצא את השיר שהוא מתחבר אליו, וזה בהתחייבות. גם אם אתה לא אוהב את הז'אנר המוסיקלי הזה, אתה תמצא כמה וכמה שירים שמדברים אלייך.

ללהקה יש גם DVD שיצא לפני שנה וקצת. רוצו לחנות המוסיקה הקרובה אליכם וקנו אותו.

שיר אהוב: It's alright. ללא ספק.

המבט של אוריין-

הו יא, יוסלס.

אחת הלהקות המעולות בז'אנר הפאנק-רוק, ואנחנו נוכל להתגאות בה, היא שלנו!

(תחי ישראל?)

המלודיות קליטות וקופצניות, מהסוג שגורמות לכם להתחיל לקפוץ על המיטה ולצרוח בהנאה.

(טוב נו, אולי הדימוי הזה קצת.. אממ.. אוי, עזבו)

מנגינות שהיו נשמעות צ'יזיות בכל מובן אחר, קבלו נופח חדש בעזרת התיפוף הקצבי והליריקות הצרחניות.

אף על פי שלא יצא לי לראותם בהופעה חייה, נדמה כי קופצים כל חבריה היישר ממחשבכם ואל החדר, סוחפים אותכם בעוצמה עד שאתם נתקעים באיזה קיר, פותחים את עיניכם, ומגלים שצילמו אותכם.

האלבום Redemption הוא האלבום הכי טוב שלהם בעיניי, ובאופן מובן למדי השיר האהוב מתוכו - Drink age.

אז מה יש לסיכום?

לכו עכשיו ותשמעו!

אני, שחק, ושותפתי אוריין, התיישבנו והקשבנו לכל שירי להקת Blink 182 שעלו בחכתנו. (סביבות ה30 שירים, מכובד.)

אז יאללה, נתחיל בקצת מידע.

בלינק 182 היא להקת פאנק-פופ מסן דייגו, קליפורניה.

היא נוסדה בשנת 1992, והתפרקה בשנת 2005. בעקבות בלינק 182, נוסדה הלהקה הבריטית החדשה, +44.

הסמל המסחרי של הלהקה-

המבט של שחק-

לאחר הכירות ממושכת עם הלהקה, וזמן רב שלא שמעתי שיר שלהם,

אני מודה שהיה נחמד ביותר לשמוע קצת פאנק-פופ קליט וקופצני.

למרות שפאנק-פופ לא הקטע שלי, מצאתי את עצמי שרה, מלווה את הסולן, מארק.

כמו שכבר כתבתי, השירים שלהם קליטים, קופצניים, קלילים ואף מזכירים מעט את ז'אנר האימו. רק במובן הליריקה, כמובן.

לאחר 12 שירים, הבחנתי בדפוס מסוים. לא הצלחתי להבין האם זו הליריקה, הלחן, הקצב או הקול הדומיננטי של מארק, שלא מחליף סולמות ונשאר תקוע על אותו התו.

לבסוף הבנתי שזה שיכלול של הכל ביחד, וכל שיר הוא העתק כמעט מדויק של האחר.

בלינק 182 השאירו לי טעם של עוד, אבל גם רצון עז לסגור את המכשיר ולהטיח אותו בכוח כנגד הקיר.

לסיכום, הלהקה מומלצת- אך לא מהלהקות שהייתי מחברת כאינפוזיה לווריד בזמן משבר.

להקת בנים טיפוסית, שלשם שינוי גם הצליחה להעלות לי דמעה בהתפרקם.

שירים מומלצים? Fuck a dog, I miss you.

המבט של אוריין-

לאחר ששמעתי את השירים שוב ושוב, (או שייתכן שלמעשה שמעתי את אותו השיר?)

הגעתי למסקנה אחת ברורה.

ח פ י ר ה.

ייתכן שזהו האקורד הבלתי משתנה, אולי צווחותיו של מארק הצרוד, אולם יהיה אשר יהיה שגרם לי לרצות להעביר לשיר הבא (או זה שאחריו, מה שלא יהיה שייך לבלינק 182) היה זה נסתר לדרכי העולם.

מדי פעם כפעם שמעתי שירים חביבים, אולי יותר. לעיתים קרובות פחות.

נטיתי להאמין בכל ליבי שמארק מתענה ברגע זה במרתף של ימי הביניים וצורח על חייו.(ואולי עיוות גרפי להוסטל?)

המלודיות, לאחר העלמת עין בעניין חפירתן היו נחמדות, מבוצעות היטב, לכל הפחות.

למרות שאין זה הז'אנר החביב עליי, היו מספר שירים שגרמו לי לקפץ באושר, אולם לאחר שפגה השפעת האלכוהול תם גם סימפטום מפליא זה.

לאחר הכל, מספר שירים נתגלו כחופרים פחות, או לפחות משעשעים מספיק בשביל להתעלם מהכל, מלבד המסר.

אז איזה המלצה, אם חייבים? Fuck a dog, All the small things.

ולסיום, תמונה של הלהקה,