נתחיל מהסוף- כואב לי, הפה שלי וואחד נפוח, יש לי תפריט אוכל של אנורקס, אני רעב, אני מדבר כמו אוטיסט.
היה לי ציסטה, אני לא יודע ממש מה זה, אבל זה בצורת בלון, שבתוך הבלון הזה יש נוזלים, כל הזמן הבלון גדל. מכיוון שהציסטה בין השיניים, השיניים שלי זזו והתנגשו אחת בשניה, אבל הציסטה ממשיכה לגדול. אתמל הלכתי לרופא, שאגב, היה מאוד מאוד נחמד, כדי לבצע את הניתוח. התלוצצתי עם רופאי עד לרגע הניתוח. את זריקת ההרדמה קיבלתי במקום לא צפוי, ולא בסדר- בחיבור של הלסט. משמע, אם אני מזיז קצת את הפה, זה יכול להיות ממש קריטי. הזזתי קצת את הפה, וזה נורא כאב. לאחר מכן כבר כמעט לא הרגשתי את צד ימין של הפה, עד לאוזן, כך שלא היה אכפת לי שהרופא עשה עוד זריקת הרדמה, כי לא הרגשתי אותה (D:).במשך הניתוח שמתי לב לרעש של מסור, מעניין מה הוא עשה לי שמה. יש לציין שבשך כל הטיפול כל מה שראיתי היה תיקרה, ושתי משקפיים שמדברות. חיברו לי לפה גם שואב רוק, שבמקרה שלי, שאב יותר דם מהרוק.
בסוף הניתוח פחות או יותר, ראיתי שהרופא לקח מחט וחוט, והחל לתפור אותי. ברגע זה אני רואה מחט יורדת עם חוט, לאחר מכן אני רואה מחט עולה עם חוט אדום. אחד הרופאים אמרו שאני ערפד :( בגלל שלא יצא לי כמעט דם.
הוא הוציא את הציסטה וזה דבר ענקקקקקקקקקקק זה איזה שני סמ' לאורך ולרוחב, ואחר כך הוא הוציא עוד חתיכות ציסטה אך יותר קטנות$%&&^$$^%
הציסטה נראת רע, לבנה כזאת עם כתום מוזר כזה, כמו איזה איבר בגוף. איככ.
אז הוא חבש לי את כל הפה, ואמר לי להחזיק רבע שעה. ואז הוא הוריד לי את זה. והלכתי הביתהה. כל הדרך כמעט נשכתי לי את הלשון בלי לשים לב D:
לא כאב לי אז. כשהגענו הביתה, השפעת ההרדמה ירדה בהדרגה, ופתאם התחלתי להרגיש כאב.
ואתמל בערך היא ירדה לגמרי, וכאב לי נורא D:
התפריט היומי שלי:
בוקר- עוגת שוקולד שחתוכה כמו סלט. או סופגניה שחתוכה כמו סלט, עם תה קר. לא אייסטי, תה רגיל, רק קר.
צהריים- עוד לא יודע, כנראה פירה קר ואיכסה.
ערב- מעדן כזה, כמו מילקי והכל.
ארוחות ביניים- אין, אלא אם כן לנקות את הפה עם מי מלח ארבע פעמים ביום זה נחשב..
וואו שיניתי קצת את 'הרשימות' P: עכשיו הכתב בצבע יותר סקסי.
נגמרה השביתה%&^&^
לאחר 48 יום של להגיע לבית ספר ב9 ולחזור ב11 וחצי, לאחר 35 שיעורי מתמטיקה עם אנה שהתבזבזו, לאחר חנוכה חוזרים ללמוד 6 שעות שבועיות.
אני לא יודע אם אני שמח, או עצוב. בגלל השביתה הזו ירדתי בציונים של המקצועות שאני לא שובת בהם, מכיוון שאני פחות משקיע, ויותר על המחשב. לולא השביתה, המחשב לא היה דלוק בכלל. מצד שני, בתור נער בן 14, חייב להיות גם משהו בעד השביתה, הלו כן?
בכ"א המורים לא השיגו את מטרתם. השביתה לדעתי לא צודקת גם ככה, כי לי, בתור תלמיד, לא אכפת מה משכורתם של המורים שמלמדים אותי. ואם עד עכשיו למדנו 30 תלמידים בכיתה, נוכל ללמוד כך גם עוד כמה שנים, למרות שכיתה קטנה זה הרבה יותר טוב. בכל אופן, השטן רן ארז, טען שזהו יום שחור למערכת החינוך, ואני אומר...
שיהיה לילה, צהריים, בוקר וארוחת ארבע עוצרי נשימה. גם ככה אנו נושמים יותר מדי, לא?
מיאו אש לכולם.
קישור לכתבה:
http://news.walla.co.il/?w=//1204949
חנוכה שמח P:
עצה:
לכו לבלוג של פרו אנה, ותאכלו לה סופגניה מול הפנים DDDDDDD:
תשובות לשאלון השבועי:
חביבות:
אני נראה לי שחביב מאוד, למה לא? :)
חוכמה:
תמיד יש מה עוד לדעת, אבל מצבי טוב.
סף כאב: לא נראה לי שיש.
סבלנות: אני לא סבלני, בכלל בכלל לא :)
עמידה בזמנים: בסדר S:
טאקט: חזק :S
הערכה עצמית: לא משהו, אבל בסדר.
ספונטניות: שמישהו יזכיר לי מה זה? חח
אומץ: משוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו לא. D:
סתם, אני בנורמה, אויל קצת מעל.
אמינות: אני אמין, בהחלט :O
נדיבות: תלוי למי.
סתם משהו לא קשור:
במה מוהל מוהל? כאילו הוא לוקח ת'ילד המסכן ומכניס לו קוביות קרח לכוס כדי שזה יראה הרבה? מוזר :S
זוכרים את Fuuuuuuuuuuck YoU או משהו כזה, שהיה מאספים אצלי בבלוג עם "יש בעיות, קפצי לי בשמיניות", קשה היה לו לקרוא קצת יותר טוב ולהבין שמדובר בבן. בכ"א, הוא סגר את הבלוג D: הוא הקשיב לעצה הידידותית שלי. תיקנתי טיפה את ישרא! אני גאה בעצמי. בכלל, לאחר שקראתי את הבלוג Kill Your Mother Rape Your Dog שנמצא לו ב"קוראים שלי" בפאנן, מצב רוחי מעולה. הם יזכו ללינקוק בזמן הקרוב, לא לדאוג אם הם כבר לא יהיה בקוראים שלי. :)
יומטוב, יש להעניק תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Uranium
