סיפור

( קטע זה התרחש מספר דקות ליפני הקטע השני בפרק האחרון)

"אמא !!!!!!!!" קרא אור בחוזקה ממרומי חדרו . הוא ירד במהירות הבזק כשעל פניו היה מבט מפוחד . "אני עומד לאחר לעבודה !! אם אני אלך ברגל אני אגיע חצי שעה בערך אחרי הפתיחה !!" הוא אמר . "טוב הבנתי את המסר - אני אקח אותך . למרות שזה לוקח רק 10 דקות להגיע לשם . " אמרה נוגה - אמו של אור . היא שמחה שסוף סוף בנה הולך לעבוד ומרוויח כסף משלו . היא עוד יותר שמחה שהוא מכין גלידה לכל השכונה והיא מקבלת ים תשבוחות עליו ועל הגלידה שלו . 'הוא משתלב הרבה יותר טוב ממני בשכונה הזאת ..' חשבה נוגה . 'אולי בזכותו אני גם אוכל להישתלב . ואז אולי סוף כל סוף אוכל להקים קונדטורייה כמו שרציתי' . אור הגיע לחנות הגלידה . הוא ראה שאורן עסוק עם הלקוחות . הוא נכנס אל תוך המטבח והחל להכין גלידה במרץ . הוא הכין המון אבל המון גלידה . הוא ידע שיהיה היום עומס לקוחות מכיוון שהוא פירסם מודעות בכל רחבי בית-ספר "האודם" - בית הספר שלו - על הגלידריה של אורן . והיום יום שישי . כל החבר'ה מיתכוונים לבוא . הוא ידע שגם אם יישאר גלידה למחר הוא יכין עוד . כמה שיותר , יותר טוב . הוא ראה שאורן מחפש משהו או מישהו במבטו , אז הוא ניזכר שהוא עוד לא אמר לו שלום בכלל . אורן כלל עוד לא יודע שהוא פה .כנראה הוא מחפש אותו . הוא התקרב אל אורן חרישות . כן כן - נכנסה בו רוח השובבות של יעלי . " בוווווו !!!!!!!!!" הוא צעק . אורן ממש אבל ממש נבהל . היה זה מראה מעורר צחוק . ואור אכן צחק . יותר נכון התפקע מצחוק . לפתע גם אורן החל לצחוק . לאחר זמן מה שניהם פסקו . "אז מה ? איך לא ראיתי אותך כשהגעת לחנות ?" שאל אורן עדיין מבודח במקצת . "היית עסוק עם כל הלקוחות .. אז נכנסתי למטבח והכנתי גלידה .." . אור הרגיש ממש טוב . כשחשב על כך שאורן חיפש אותו בצורה כזאת גרמה לו להרגיש מאושר ממש . הוא הלך למטבח והמשיך עם הגלידה .. לאחר זמן מה ראה את אורן בוהה .. לא סתם בוהה בקיר . בוהה בצורה מוזרה .. בילדה אחת .. 'וואו !' חשב אור , 'היא ממש יפה .. ' היה לו ממש קשה להאמין שזאת הסיבה שאורן מסתכל על הילדה . הילדה נראתה בערך בגילו והציצה כל מספר דקות בשעונה . היה משהו מוזר במבטו של אורן בילדה . לא מבט מאוהב , לא מבט של סתם , מבט מוזר . מבט אבהי .. 'רק רגע ?! אבהי ?!' הוא חשב לעצמו , 'איך זה יכול להיות ?! אין לו בת הרי .' הילדה כלל לא הסתכלה עליו . אז הסתובב אורן לאחור וניגש אליו .

*  *  *  *  *  *

עמית נכנסה פנימה . זאת לא הייתה אמה . זאת הייתה דודתה . כן .בהחלט היה אפשר לומר עליהן שיש להן קול דומה מאוד . אבל דודתה בכתה ובכתה ובכתה - כ"ך הרבה עד שהיא בכלל לא שמה לב שעמית נמצאת שם . עמית הלכה כמה צעדים קדימה . היא השתדלה לעשות רעש בצעדיה עד כמה שפשר . היא קיוותה שזה יגרום לדודתה לשים לב אליה . היא הפסיקה לבכות . לדודה של עמית קראו בלה . המשפחה של אמא שלה באה מאיטליה . בלה הסתכלה על עמית . היא קמה . "עמית . אני לא אסתיר ממך דבר .אמא שלך נפגעה בתאונת דרכים . יש לה סיכוי קלוש לחיות . את ילדה גדולה מדי בשביל שאני אנסה להסתיר ממך דבר כזה ." היא אמרה בטון הכי רציני שיכלה . בלה ממש השתדלה לא לבכות .זה היה באמת קשה . אך מיד כשסיימה לדבר היא פרצה בבכי נוראי . ממש כמו בהתחלה . עמית לא הבינה . פשוט היה לה קשה לקלוט . 'מה זאת אומרת נפגעה ? תאונת דרכים ? מה קורה פה לעזאזל ?' חשבה עמית . היא הייתה המומה . זה נחת עליה כמו .. היה לה קשה לתאר כמו מה זה נחת עליה . בכל אופן לא היה לה ראש למחשבות . לא היה לה ראש לכלום . היא נפלה על הרצפה . עמית התעלפה .