הולך וטופח

נזכרתי שההוא בתצפית אתמול אמר לי שבשביל להיות חובב יין ובשביל להבין ביין צריך

"שיהיה לך משהו בתוך הקופסא" וש"אם אתה לא מתעסק בזה אז אתה מת". אני חושב שזה מרתק איך אנשים מייצרים את העיסוק הזה כאינטלקטואלי וכמרכיב חיוני לחיים

עוד הוא אמר שמה שהוא אוהב בלשתות יין עם חבר זה הידיעה שמה שקורה אצלו בפה זה מה שקורה אצל החבר שלו בפה. פה אני חושב על יחסים אינטר סובייקטיביים בין גברים, יחסים אינטימיים, בלי מילים, רק גוף שמדבר

אשתו אמרה גם משהו מעניין. היא דיברה על זוג חברים ששותים איתם. היא אמרה בחיוך, עינייים נעצמות בעונג: "זה כיף לדעת שקנית למישהו משהו שאתה יודע שהוא יאהב, ושגם אתה אוהב". בהקשר הזה יש ספרות אנתרופולוגית ענפה, החל ממרסל מוס והמסה שלו 'המתנה'.

אני מאד שמח להגיד שהחלטתי היום לפני התצפית לא לגעת ביין . זה לא היה קל! בסוף הטעימה היה יין שאף פעם לא טעמתי. יין, שכשהציגו אותו , אמרו עליו שהוא 'מלך היינות' של אותו איזור באיטליה. כשהסתכלתי על האנשים שותים ציפיתי לשמוע מהם קולות גירגור והנאה מיוחדים באופן יוצא דופן. אבל הם התנהגו כרגיל. מקסימום הם היו טיפה יותר מבושמים, פנים סמוקות יותר, עיניים יותר אדמדמות. כתבתי פה כבר על התיזה שאומרת שאנשים שותים לא רק את הנוזל אלא את מה ש'אנשים שמבינים' אומרים עליו. כלומר, הם שותים את הדימוי ובאיזה שהוא אופן הופכים לדימוי הזה, ככה שהמילים הללו ממש נוגעות בגוף שלהם. בקיצור, כשג. אמר שהיין הזה הוא מלך היינות חשבתי על התזה הזאת וזה עזר לי להתמיד בהחלטה לא לשתות. אח"כ במרפסת,ליד תחנת הדלק , כשהטעימה הסתיימה, דיברתי עם זוג בגילי שהיה שם. בסוף השיחה אמרתי להם: "אני שונא לעשות את זה, אבל נראה לכם שאני אוכל לבוא לראיין אתכם ולהקליט?" נראה לי שהוא די שמח. הוא חייך אלי ואמר "בטח, בשמחה, אבל לא נראה לי לגבי ההקלטה". ואז הוא שאל "אתה שותה יין?" עניתי לו מה שאמרתי לכל כך הרבה אנשים היום, בגאווה, שהחלטתי שלצרכי מחקר עלי להפסיק לשתות, שהשתייה מרחיקה אותי מההסתכלות על האנשים וכו'. בסוף השיחה הבחור, שהוא בן 29 נתן לי את הטלפון שלו לראיון. אגב, הוא שאל אותי בן כמה אני חושב שהוא ואמרתי לו 43. זה לא נעים, להגיד למישהו שנראה לך שהוא נראה מבוגר 14 שנים מגילו האמיתי . יש לו זקן מטופח והוא אמר שכשהוא מוריד אותו אשתו אומרת לו שהוא נראה כמו ילד. זאת הייתה התגובה שלו כשעשיתי את הפאשלה שלי. הם אמרו לי כמה דברים מרתקים שאני צריך לפתח על מנת שהראיון  איתם יהיה פרודוקטיבי.

 טוב, זהו. אני משעמם את עצמי מרוב קורקטיות, מעשים טובים ופרודוקטיביות.

הנה כמה מעשים לא טובים או פחות טובים שעשיתי היום. לא עשיתי יוגה. לא הזזתי את הגוף. התעוררתי מאוחר. שתיתי קפה ב 23:30. בדרך מהאוניברסיטה עצרתי בשיפודיית אולגה ואכלתי סטייק ענק, שני סלטי ירקות גדולים עם מלפפון עגבניה ובצל, שתי צלוחיות טחינה, בצל בגריל, שתי עגבניות בגריל, וסלט כרוב גדול. בסוף התצפית, עשיתי לי סנדוויץ עם שני סוגי נקניקים. אכלתי אותו עם שלוש כוסות מים ואז קינחתי בנקניקים, ופלפל צהוב. עכשיו בבית אכלתי חצי פיתה (מהפיתות הבשרניות האלה שיש עליהן  סימני צריבה של תנור) ומה שנשאר מקופסת הלבנה. אני בהחלט הולך וטופח. כל מה שכתוב פה די משעמם אבל היא עסוקה עם חברה שלה שבאה לישון אצלנו וממש לא פנויה אלי. אז מצטער. לא שיש פה מישהו.

תצפית

חזרתי עכשיו מטעימת יינות שאירגנה החברה שאני עובד בה. זאת הייתה תצפית. זאת אחת התצפיות הראשונות שאני עושה. יותר נכון, זאת אחת התצפיות הראשונות שאני עושה מאז התצפיות שעשיתי לפני שנה, כשהתחלתי עם התזה. כתבתי עכשיו יותר מארבעה עמודים במחברת אבל לא מתחשק לי להשתמש בה כרגע. אני כמובן אשתמש בה אבל לא עכשיו ולא כאן.

חזרתי משם ממש כרגע. חזרתי על האופניים. כל הדרך דיוושתי לאט, מנסה לשמור קו ישר בין הברך לקרסול. דפקתי את הברך בשיעור יוגה מוקדם יותר היום, אז אני מקרטע, סוחב רגל. זה כואב. אחרי שיעורי יוגה יש לי עניין של להיות ישר וסימטרי. לשמור כפות רגליים מקבילות כשאני משתין, לשמור קו ישר בין הברך לקרסול, במיוחד כשהברך כואבת כל כך. דפקתי את הברך כשניסיתי להרים את עצמי באמצעות הידיים ממצב ישיבה למצב שכיבה.

הטעימה הייתה של שבעה יינות איטלקיים של יקב מסויים, לא גדול במונחים איטלקיים, מאיזור מסויים. אם אני אכתוב איפה ואיזה יקב זה, אני אפול למלכודת שאני נופל אליה תמיד והיא מלכודת הפטישיזם שלי. הגיעו לטעימה 24 אנשים. חמש מהם נשים. רובן התלוו לבעלים שלהן. בנוסף, היו שם המרצה היפה, מנהל החנות הלחוץ וכחמישה עובדים שלו. היה אוכל טוב. היו המון מונחים טכניים. כתבתי את כולם. יותר מעניינים האנשים. מתוך אלה שהגיעו, אחד אני מכיר די טוב. כתבתי עליו כבר, לא כאן. אחד אחר הכרתי היום. את השם שלו לא יצא לי לקלוט. לא שאלתי אותו גם. אבל אני יודע שהוא רצה פעם לכתוב משהו סוציולוגי על מוזיקה. זה די אומר משהו על מי הוא חושב שהוא. בחור ממושקף כזה, לבנבן. אוי ואבוי לי אם מישהו שהיה שם קורא את זה.

למה אני כותב פה את הדברים האלה? זה פרטי וצריך להיות ביומן שדה. אני צריך קהל אחרת אני אשתגע. זאת התשובה. מעניין מה מלינובסקי היה חושב על האפשרות של יומן שדה וירטואלי. למרות שהוא לא איזה תמים. כולם יודעים את זה. מכל מקום, זה לא יומן שדה וירטואלי.

אין לי כוח להתחיל לנתח את מה שהיה שם. אני עייף מהניתוחים האנליטיים האלה. זה כל כך קל, בנושא שבחרתי לכתוב עליו, לוותר על הניתוח הביקורתי ופשוט להנות. יש באירועים האלה המון יין טוב ומשכר. ותמיד יהיה שם מישהו שיסביר לך למה מה שאתה שותה הוא סופר איכותי. קראתי איפה שהוא בהכנות לקראת הצעת המחקר שחלק מהדיבור על היין הוא דיבור על העצמי. הם השוו שם במאמר הזה, בעצם זאת סדרה של מאמרים אבל אין לי כוח להתחיל לדבר על זה, בין איך שהנוצרים מדמים את שתיית היין במיסה לשתיית דמו של ישו לבין איך שאניני טעם משווים, באופן לא מודע, בין שתיית היין לשתייה של דימויים עצמיים שהיין, ובמיוחד מה שאומרים עליו, מדמה. במילים אחרות, מה שהוא רצה להגיד שם במאמר הזה (קראו למי שכתב אותו סילברסטיין והוא מתעסק באנתרופולוגיה לינגוויסטית) כשאנשים שותים יין ואומרים עליו שלוקח לו הרבה זמן להוציא את תכונותיו, שצריך לשבת שעה שלמה ולשתות אותו על מנת לעמוד על הניואנסים שיש בו, או שאומרים עליו שהוא מורכב - בעצם מה שהם עושים האנשים האלה זה להגיד על עצמם, ואף יותר מזה - לא רק להגיד מילים, אלא לשתות מילים. תמיד יהיה מישהו באירועים האלה שיסביר לך שהיין שאתה שותה הוא איכותי. לפי סילברסטיין אתה זה שהופך לאיכותי. אתה זה שהופך לאיכותי. זה משפט חשוב מאד. גם אישתי אומרת ככה. היא גם חשבה עלי בסרט שהיא חזרה ממנו עכשיו. ככה היא אומרת.