כן ישבתי לי בשמירה בין 2 ל 6 בלילהה , בזמן שהגשם דפק על החלון בקולי קולות..

זה בהחלט מסביר למה קראתי לקטע "גשם "

קטע פשוט ומרומם :]

הגשם החל לרדת על רחובות תל אביב ,

רחובות העיר ריקים מאדם,

רק קולות הטפטוף נשמעים עתה.

ואיתם גם קולות הרעמים המכים את השמיים ,

בחוזקה , רוצים להפחיד במקצת ולהרעיד את ליבנו בזמן השינה.

והרוח , גם היא משתפת פעולה,

מעיפה כל דבר העומד בדרכה,

ורעש החריקה כשהיא אינה מקבלת את מבוקשה ,

צורם באוזני כל שומע ואף מצליח להיכנס בעדינות אך בגסות לחלומות הישנים.

מראה כה מרהיב , כיצד אוצרות הטבע מכריעים ומנצחים ,

סוף סוף אומרים את שעל ליבם , בזמן שכולם ישנים.

הדמעות של השמיים שוטפות את הזוהמה , הנמצאת על פני האדמה ,

ומפיחה מעת תיקווה להתחלה חדשה..

בבוקר , כשיום חדש מתחיל , וקרני השמש מחפשות להאיר ,

השמיים מחליפות את צבען האפור לצבען הכחול עמוק ,

שאפילו המים מחפשות את השמיים לחקות .

השמיים מפסיקות עתה את בכיין הערב ,

שהציף את הלילה במנגינה אחת אמיתית וטהורה .

אך לפני שיפנו לדרכם ללכת , ישאירו לנו  את הקשת ,

כה צבעונית ומהודרת .

שכולם תוהים היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת..

עצבו של השמיים הופך עד מהירה לשמחה מלאת אושר ,

הפרחים שסגרו עצמם בלילה , נפתחו בצניעות אט אט,

משתפים אותנו ביופיים ובצבעם העז ,

שרוצה להתפזר לכל עבר ,

לחגוג ביחד את תחילתו של היום לאחר לילה שטוף בכי.

ואנחנו , בני האדם שבדיוק קמים משנתינו ,

מעיפים מבט אל חלון ביתנו ,

ומבקשים למצוא משהו חדש שימתיק את יומנו .

ריח זכרונו של הגשם ממלא את ריאותינו ,

בתקוות , בהתחלות חדשות נטולי כל פחד .

ולבסוף חיוך עולה לו על שפתינו ,

והיום מתחיל לו  ..