כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

זה שאהובי ואני ישנים בנפרד בימים האחרונים זה שורש כל רע. הוא הוגלה אחר (חוסר) כבוד למיטה הנוספת בחדר העבודה (מיטה וחצי) עקב בעיית נחירות וחירחורים קשה שמצליחה להעיר אותי משנתי הממילא הקלה מדיי ומקשה עליי להירדם בחזרה. הבעיה היא, שכשהוא רחוק, כל החרדות חוזרות אליי בפול פורס.

אני חושבת האם אני אצליח לחלק את עצמי בצורה נכונה כאמא לשניים. אפילו שכל אלה שסביבי אומרים שהילד השני קל יותר. אני תוהה עכשיו אם זה אותם אלה שאמרו שההריון השני יהיה קל יותר מהראשון.. קקות

אני תוהה אם יהיה לנו כסף לכלכל את הבית בצורה המצומצמת ביותר בה אנחנו חיים כיום, או שפשוט נשקע בחובות, הלוואות והוצאות לפועל.

אני תוהה אם אני מצליחה ואצליח לתת החינוך הטוב ביותר לילדים שלי, בעיקר לספקוצה. להעניק את הכלים להתמודד עם העולם באסרטיביות אבל עם זאת ברגישות. בראייה נכונה בלי שיכוו יותר מידיי.

אני תוהה אם העולם שרואה אותי כפרייה הסוערת, עזת המצח והמוח, שמפלחת את הדרך מבלי להסכים לאכול בולשיט מאף אחד, יודע כמה אני חסרת ביטחון, נטולת אסרטיביות אמיתית (נזכרתי בפגישה עם דני סנדרסון ותוצאותיה)

כמה אני באמת מפחדת...

אני תוהה אם אני אצליח לסיים הלימודים שלי איי פעם ולמצוא עבודה שתחזיק אותי בכבוד, או שלנצח אני אהיה זו שתגיד לכולם שיש לי תואר ראשון וחצי תואר שני. דבר שהוא לא באמת נכון.

אני תוהה אם יהיה לי את הכסף לשלם לדולה, לרו"ח ולמועצה איזורית עמק הירדן ולגנים ולעיריית החור שבהר..

אין שום סיכוי שאני אצליח להירדם עכשיו...