כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

יום השנה לאבא שלי ממשמש ובא. קשה לי להאמין ששנה חלפה והוא לא איתנו.

המחשבות על זה גורמות להשאר ערה בלילה דיי הרבה. בשינה שהיא ממילא טרופה בחודש תשיעי.

ושוב אני חושבת על אדישות המערכת הרפואית. כשאני מדברת על זה אני מדגישה שאני לא חושבת שהוא קיבל טיפול כושל או רשלני. אני פשוט חושבת שהיו אדישים אליו- עוד אחד שחלה בסרטן, שחלה בשחמת כבד, שכשלו לו הריאות, שאת ימיו האחרונים העביר בדימנציה, שאיבד הכרה ובסופו של דבר דימם את הכבד מהפה החוצה. הוא לא היה מאיר דגן, שמיהרו למצוא לו לב איי שם באוקראינה.

הוא לא היה מישהו, הוא היה אבא שלי!!

אני רק כותבת או חושבת על זה ומתעצבנת כל פעם מחדש!

ושוב אני חושבת על החופשות שלנו בתור משפחה. היו לנו כמה נחמדות ביותר. הוצאתי את אלבום התמונות הישן שלי ולהפתעתי מצאתי כמה פורטרטים מאוד מעניינים.. ראיתי כמה רזה הייתי כשהייתי בת 21 (כמובן שלא ידעתי לראות את זה). ראיתי כמה קטנצ'יק היה אחקטן בגיל 14 ואיך הוא גדל להיות פרא האדם שהוא היום ראיתי כמה אבא שלי מבסוט בתמונות ומחייך חיוכים אמיתיים וכמה לאמא שלי יש פרצוף תחת- היא, לעומתו לא יודעת לחייך.

החופשה הזו גרמה להיזכר בחופשה האלמותית ההיא בקלאב בענק אז בתורכיה.

אחגדול הביא את אשת לוט כשהם היו עוד טריים יחסית. ההורים שלי ישנו בחדר אחד ואני חלקתי עם אחקטן חדר ממוזג עד כדי אנטרטיקה כשנינו היינו מכוסים כל אחד בשתי שמיכות פוך אני זוכרת שפרא האדם הזמין ים של בירות מקומיות, רק כי זה היה אפשרי. אמא שלי שתתה כל הזמן אייריש קרים ואני נעתי בין קוקטליים פלצניים לקולה. אני זוכרת שאחקטן עשה פראפלאנה (אל תבקשו תרגום) בשמיים ויש לו בוק של תמונות רק מהריחופים הללו. אני זוכרת שאשת לוט לא הכניסה את הראש לבריכה אפילו לא פעם אחת. אני זוכרת שאבא שלי ואני לא הפסקנו לצחוק על כ"כ הרבה שטויות, גם כשהיינו במצב כפית רציני. אני זוכרת שהלכנו כולנו למפליי דודן הגדולים ואבא שלי קנה שקית ענקית של דובדבנים וכל המשפחה גמזה אותה.

אני זוכרת שרקדתי בלילה בדיסקוטק המקומי ושמעתי כל הזמן את DUDU של טרקן.

אני לא יודעת אם נחזור אליי פעם, משפחתי ואני לטורקיה. אני לא יודעת אם בכלל יהיה נופש משפחתי כזה, עם הילדים של כולנו והבעייתיות שאשת לוט מהווה עכשיו. אני כן יודעת שזה לא יהיה אותו דבר בלעדיו. אני יודעת שאני לא אהיה עוד בלונדינית רווקה בת 21.

אני מתגעגעת לאבא של לפני 2008. אני מתגעגעת לאבא שלי. נקודה!