כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

נראה שכולם מבלים בפורים נהדר: יוצאים למסיבות, מבלים, מתחפשים, שותים ונהנים.

עיני לא צרה עליכם בכלל, אבל בכלל לא

הייתי אתמול בעבודה ולא יוצאת לי מהראש כתבה ששודרה באולפן שישי. ראיינו שם מאבטח רוסי ששמר על בית ספר וירה בשגגה בטכנאי מזגנים שהוזמן למקום. הבחור מת והמאבטח הורשע בהריגה.

הראיון היה רגע לפני שהוא הולך לכלא ל-20 שנים. בעצם, לכל החיים שלו.

ברוסיה הוא היה מהנדס ויחד עם המשפחה שלו הוא עלה לארץ. אני לא יודעת אם זה בגלל קשיים כלכליים או חלום של ציונות. שורה תחתונה, בארץ הוא עבד בתור שומר בחברת אבטחה בבית ספר, הוא הרוויח 2500 ש"ח בחודש, בקושי.

הבחור, משה (את השם שלו אני זוכרת) היה טכנאי מזגנים. בזמן הפנוי שלו הוא עסק בסנפלינג, גלישה, טייל במלא מקומות בעולם ובאופן כללי נהנה מהחיים.

המזכירה של בית הספר הזמינה את אותו משה לתיקון כלשהו והוא בא. כשהוא הגיע לשער הוא פשוט נכנס בשער. הוא לא נעצר, גם כשהשומר צעק לו לעצור והוא ידע בדיוק לאן לפנות. אז השומר ירה בו. לאחר כמה זמן, הגיע ההודעה שהוא נפטר.

זה היה כ"כ עצוב לראות את הכתבה הזו, היא גרמה לי לבכות והיא גורמת לי גם עכשיו. זה היה ארוע שכ"כ יכל להמנע.

לו רק הטכנאי היה נעצר שניה כשהוא הגיע לשער כדי לדבר שניה עם השומר. זה כ" אופייני לישראלים להתעצבן ולנסות להדחף "מה, אני נראה לך מחבל?" אני מקבלת את זה כל הזמן בעבודה שלי. אלא פשוט להרגע קצת ולשתף מעט פעולה. אין מה לעשות אנחנו מדינה שחיה מסכנה לסכנה. לו רק היד של השומר לא הייתה כ"כ קלה על ההדק, לו רק הוא היה מנסה לדבר איתו שניה, או לנסות לעצור אותו פיזית לפני שהוא ירה בו. למה המזכירה לא אמרה כלום על זה שצריך להגיע "אורח" לבית הספר? מי נטל אחריות על הארוע הזה בכלל?

זו כזו טרגדיה

האם שאיבדה את הבן שלה ואי אפשר שלא להבין את דמעות הצער והזעם כשראיתי אותה אתמול בטלוויזיה ואת צעקות ה"רוצח" שהמשפחה של הנפטר צעקו למאבטח. מצד שני, משפחה שלמה נהרסה, חיים שלמים של אדם, שעכשיו, בגלל טעות, ישב כל חייו בכלא.