כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

אין לי מה לעשות!!

ז"א, משהו חסר לי. פעם האמריקאית התלוננה שמשעמם לה, שאין לה במה להתעסק בחיים. אני כ"כ מבינה אותה, אני עוברת את אותו הדבר.

אני קמה בבוקר/בלילה והולכת לעבודה.

חוזרת מהעבודה, אוכלת משהו הולכת לישון.

אפילו בלימודים הרגשתי את המונוטוניות הזו, משעמם!!

אני חושבת שעכשיו אני כן מוכנה. אחרי שהרגשתי כ"כ אאוט אוף איט במשך זמן רב, אני מוכנה להכיר מישהו מרגש (לא מישראבלוג). אבל, אין אפחד מרגש, כי אני לא הולכת לשום מקום.

אני לא יודעת אם סיפרתי, אבל אני עושה רישיון לאופנוע. אוי כתבתי את זה, אני לא זוכרת. אני רק צריכה להוציא את הפטור מתאוריה, עקב העובדה שיש לי רישיון כבר 10 שנים ולמצוא מורה. בי-ם יש 2 בתי ספר ראויים, אני צריכה לראות איזה מהם אני לוקחת..

אני שוקלת ללכת להתנדב בב"ח.

כנראה זה יהיה בהדסה או משהו. בלי שום מסגרת, רק עם עצמי. אני רוצה לעשות משהו עם עצמי ולא נראה לי שאני אלך לחוגי תפירה או בישול למיניהם.

מה שהכי הייתי רוצה זה לחזור לשיר. למצוא מורה לפיתוח קול ולחזור להיות צלולה ובעלת עוצמה כמו פעם. וזה פאקינ יקר.....

כבר כתבתי שאני חייבת להתאפס על עצמי. ההסתגרות הזו לא עושהלי טוב, אני מתחרפנת...

מיצי, יא חתיכת מיאו, תחזרי כבר!!!