כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

צ'רלי ואני מסתדרות היטב.

היא כמעט וסוחבת אותי בעליות של ירושלים. ואני לעומת זאת, נזכרת ברגע האחרון ללחוץ על הברייקס כשהאור ברמזור הוא אדום.

החיים עכשיו זורמים (באם אני מתעלמת מהסמינר, אז הכל סבבה). עכשיו, כשיש לי את הרכב, כבר לא אכפת לי לגור במעונות. כאילו השתנתה לי זוית הראיה, אני יכולה להרים את עצמי בכל שעה שבא לי ו.. לנסוע!

הגעתי למצב בו אני לא "נוכחת" יותר מידי בדירה: אני בעבודה, או בלימודים, או שאני ישנה. אני ישנה המון. אבל, הפעם זה לא קשור לדיכאון שהיה לי בשנה ג. אני פשוט עייפה ביותר. כשאני ערה, אני משתדלת לתקשר עם השותפות החדשות. השנה הזו, על אף העובדה שאני עוזבת עוד מעט, אני חיה לראשונה בדירה ללא כפרה. כשהן נכנסו, היה לי כ"כ מוזר וריקני. איך אני אמשיך בי-ם מבלי כפרה לצידי?

אבל אני מתפקדת, אפילו דיי טוב.

השותפה שלי, המשפטנית (עוד פעם שמות תואר) היא בחורה צינית ומצחיקה נורא. נכון לכרגע, אנחנו מסתדרות מצויין, אנחנו מצחיקות אחת את השניה ויש לה ידע עצום על הכל. הדבר הכי חשוב שהיא עשתה, זה להביא לחיי, את הדי.וי.די המצויין של "גאווה ודיעה קדומה"- דבר שגרם לי לשעות מרובות של אושר במשמרות לילה לפני כמה סופש"ים. הבעיה היחידה שלה, שהיא לומדת המון. היא לא יוצאת מהדירה בכלל, מלבד ללימודים. יכולה קצת לחרפן העובדה שאני קמה בבוקר- היא שם. אני יוצאת ללימודים- היא שם. אני חוזרת מהעבודה- היא שם. אני הולכת לישון- צדקתם, היא במקלחת...

את השניה, עם השם המצחיק, אני מחבבת ביותר. מכיוון שהיא אני!

מלפני 6 שנים.

הדבר היחיד שמעניין אותה הוא איך לא ללמוד. היא יוצאת- לפאבים, לסרטים, לשבת בדירות של כל מיני חברים, טיולים בנחלאות וגם קצת להתעסק עם הסוכנות. היא לומדת לשון וארמית כשפה שלישית (אחרי עברית ואנגלית). היא כ"כ מזכירה לי את עצמי בימים של המכינה ושל שנה א, וגם קצת את ימי סמרטוטי. אני מנסה להרגיע אותה מעט, כיוון שאם היא ממש אני, היא גם תבלה 5 שנים בתואר ראשון. אני לא מעוניינת שעוד אנשים יהיו טיפשים מלבדי. דבר אחד- היא לא מעשנת.

ממש קשה להשיג סמים אצלנו בדירה.

אולי אם היה לי קצת יותר זמן ואם לא הייתי עובדת בעבודה בה יעיפו אותי על טילים אם אני אופיע למשמרת עם עיניים שהן רק קצת אדומות. יש לי תגובות פוסט טראומתיות לקומבי. בגלל שהוא היה כ"כ קיצוני נגד סמים, אז לא עישנתי כלום במשך כ"כ הרבה זמן. ועכשיו ממש מתחשק לי.

הרביעית היא הכלכלנית. היא לא תיפלצת, אבל היא הבחורה שאני מסתדרת איתה הכי פחות בדירה. היא מאוד ביקורתית ובררנית. עם כל זה שהיא בחורה מוצלחת ואעלק עצמאית. היא נראית לי לפעמים מאוד ילדותית. איך אני מסבירה לה שצורת החשיבה הקרתנית והצרה שלה לא תוביל אותה יותר מידי רחוק? אבל היא מאוד יפה ובין הבחורות היחידות בחוג שלה. כך שהיא כנראה יכולה להרשות לעצמה להיות בררנית.

כולן, יותר צעירות ממני. יש לי פור של ניסיון עליהן- גם בחיים וגם באקדמיה. לפעמים אני עומדת מהצד, מסתכלת עליהן ומחייכת לעצמי.