כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

יש דבר שאני נוטה לעשות כשאני עם אהובי- להציק.

זה בדר"כ נובע מקוצים בישבן. מלבד העובדה שנגמר לי מלהיות בי-ם, סיימתי (בערך,אבל ממש בערך) את התואר, אז אני לא עושה יותר מידי, זה בניגוד לאהובי שעסוק ברדיו, תרגילי גאו-כרטוכרפיה (זה בהנחה שכתבתי את המילה נכון, אני מאוד מסופקת) ולהעניק לי צומי (למרות הכל) ועוד..

זה התחיל ב"בוא ניסע לאמסטרדם, במרץ יש שם פריחה של צבעונים". אח"כ, זה היה אנגליה- לשם אני לא צריכה מקום או זמן ספציפי, אני מוכנה לנסוע בכל מצב". שבוע שעבר, עשיתי בוא נשים אצבע באטלס ונראה איפה יוצא..

יצא לי בים.

לפני יומיים אפילו התפשרתי על אילת, רק לנסוע..

האחת של הזכירה שרציתי נורא לנסוע לאירלנד שנה שעברה (בספטמבר האמת), אבל כי היה כבר קר, שינינו כיוון ונסענו לרוסיה. היא הציעה, או שאני הצעתי- מי זוכר, שנעשה מעשה בדודה דוגמנית ואחיה וניסע ארבעתנו ביחד לאירלנד. רעיון חביב, למרות שאני בטוחה שהיא שכחה כבר שדיברנו על זה. מלבד זאת, אם היא תכריח את כולנו לאכול אצות כל הטיול, יהיה אסון.

אתמול ראיתי שהאוניברסיטה גבתה ממני 1700 שקל..

חשכו עיני, על מה היא לקחה כ"כ הרבה כסף? שכר לימוד סיימתי לשלם כבר מזמן ואני הרי לא סטו' יותר. דבר שהביא אותי למסקנה- שכר מעונות.

וזה פאקינג אבסורד!!!

אני יודעת שעברתי לחדר בודד וזה קצת יותר יקר, אבל בחישוב יוצא שהאוני' לקחה ממני: 360 דולר!!

אפילו מיצי, שמחפשת דירה במרכז בת"א, לא משלמת כ"כ הרבה כסף. היא מגיעה גג לאזור ה-330. זה הרתיח אותי, באמצע משמרת לילה עלה לי כל לחץ דם.  אם הייתי עוברת לדירה לא הייתי משלמת כ"כ הרבה כסף. זה מרגיז אותי מחדש, כשאני חושבת על זה עוד פעם. אני לא מזכירה את הביטוח שיש לי לשלם בתחילת חודש הבא. יתרה מזאת, לא יהיה טיול למחוזות הגינס בקרוב, לצערי..

התפטרתי מהעבודה וסיימתי ללמוד ופעם ראשונה נראה לי מאז גיל 21- אני מרוששת.