כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

בעודי מקשיבה לתוכניתו המצויינת של אהובי, אני מחייכת- הוא מתרגש מאוד...

חשבתי לכתוב פוסט כי עלתה בי מחשבה.

על זה בדיוק הפוסט- על המחשבות שלי.

שמתי לב, שיש לי נטייה לחשוב המון (לעיתים זה לא לטובה). אני עושה את זה גם עם אנשים נמצאים סביבי. מה שקורה זה שהמחשבות רצות בראש שלי,אבל אני אומרת רק את השורה האחרונה של המשפט, או המסקנה שהגעתי אליה בעקבות המחשבה. אז אנשים מסתכלים עליי ותוהים מה נסגר עם אמא שלי ומה בדיוק אני רוצה מהם.

אני אתן לכם דוגמא:

  אני מסיימת לעבוד בשבע בערב ואני אפגוש את אהובי רק באזור 10 בלילה, במקרה הטוב. אנחנו נוסעים לצפון- הולכים להצביע. הצעתי ואהובי הסכים,  שאני אביא לו משהו לאכול, כיוון שהוא באוני' מצאת החמה ועד צאת הנשמה.אבל, לא נשאר לי בדירה כלום. לכן, אני אעבור בארומה ואקנה סנדביץ'.

המחליפה שלי בעבודה הסתכלה עליי ואמרה: וואלה? מה גרם לך להביא את זה?

  נורית הזו- חתיכת בת זונה. בגללה, כל עניין המתנה לבוס התעכב ויצא מעפן. מה גם שאני הייתי צריכה ללכת לחפש מתנה לבד. יתרה מזאת, היא עשתה כ"כ הרבה רעש שהברביקיו המחלקתי יוצא בזמן לא טוב (מעניין לי ת'תחת גמר בכדורסל של הפועל י-ם) ובסוף היא השתינה עליי בקשת ולא הגיעה בכלל לברביקיו. איזה כיף שבזמן שהייתי אמורה לכתו באת השיבוץ של הבנות הייתי לא אובייקטיבית וזה גרם לי להרגיש כ"כ טוב- נורית הזו בת זונה!!

העניין, הוא שאת המחשבה האחרונה שהדגמתי כאן, אמרתי בקול רם מידי, איי אילו חברות שלה שמעו את זה

(אעלק אופס...)

את ערן זה ממש מצחיק. פתאום אני אומרת משהו שלא קשור למה שדיברנו או עשינו לפני. והוא שואל אותי- "שוב חשבת"?

ואני טוענת בכלל, שלחשוב זה לא בריא- אני חושבת שזה מזיק..

;)

תקשיבו לתוכנית של אהובי- כל יום שני ב-21 בערב..