כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

בפעם הבאה- מה היה ביום הראשון בו אהובי ואני ניסינו לפעול עפ"י התמונה של הירקות.

אני סטודנטית ניצחית!

החלפתי מקומות ושותפים במשך השנים. פעם הייתי לבד. פעם החדר שלי היה קומונה. פעם חייתי עם שותפות נהדרות. ויצא לי גם לחלוק אזור עם פריקי ט'ינגס.

השותפה שלי עכשיו היא בחורה מעט לא סוציאלית. היא עובדת ולומדת מאוד קשה ועושה ג'גלינג בין הרבה מאוד דברים. כשהיא מגיעה לדירה, היא נסגרת בחדר שלה ולא ידוע אם היא מקריבה חתולים לשטן שם, או רוקדת ערומה לאור ירח. לערן (וגם לי) זה נראה מוזר, אבל בסוף התרגלנו. אנחנו לא מתייחסים אליה וכנראה שהיא נהפכת לאיש זאב כל תחילת חודש.

השותפה הכי מוצלחת שהייתה לי, הייתה לכל הדיעות כפרה.

היא סיימה את ה-M.A שלה בהצטיינות וחזרה הביתה. אני נשארתי להאבק בשדים שלי בי-ם לבד, עם כל מיני אנשים שנכתבו עליהם פוסטים ואני לא אזכיר את שמם בפורום הזה. הדבר הבא ששמעתי (דרך קרמיט, לא דרכה. היא סיפרה לי את הסיפור רק שהוא היה עובדה מוגמרת ואני עשיתי את עצמי מופתעת). היה שהיא הגישה מועמדות לסוכנות היהודית לתפקיד חינוכי/הסברתי באירופה. מהות הג'וב זה לגור בעיר במשך שנה. ללמד, לחנך, להסביר לקהילה שנמצאת שם. בתמורה, הסוכנות מממנת לה את המחייה והמגורים, יחד עם סוג של משכורת (אותה כפרה מוציאה בעקביות על בגדים) - עיסקה משתלמת ביותר.

כפרה כמו שהיא, לא עושה דבר שלא כמו שצריך, כמובן שהתקבלה. מינואר היא גרה בבורדו שבצרפת. היא מדברת צרפתית ומערבבת לכל היהודים העשירים של צרפת את כל החיים- כל מי שמכיר את כפרה יודע שהיא כמו הוריקן.

בפסח היא באה לביקור. נסענו קרמיט ואני לבקר אותה.

היא שזופה ורזה ב-10 קילו ממה שאני זוכרת אותה. מעבר לאלה, היא מצאה איזה צרפתי, סטו' לרפואה שסוגד לה וחושב שכל הישראליות בתולות, או לפחות חסודות גדולות, כיוון שכפרה עושה לו כאבי ביצים :) כל היום היא עסוקה ועושה רושם שהיא מאושרת- זה מפיה בלבד, לא הסקה שלי.

כמובן שגם אני סוגדת לה.

היא משיגה את מה שהיא רוצה. יתרה מזאת, הציעו לה שנה בפרינסטון כדי לכתוב את הדוקטורט שלה.

איך אפשר שלא להעריץ אותה..

כל מה שאני הייתי רוצה שהיא תהיה כאן, כמו שהיא הייתה שנתיים שלמות בשבילי. שלא תטעו, אני מאושרת בשבילה מבלי שמץ של קנאה( מי היה מאמין). אבל, כ"כ הייתי רוצה שהיא תהיה פה. היא עדיין מאוד חסרה לי.