כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

שוב הגעתי עד הלום.

אותו המצב של השעמום הקוסמי. המצב בו אני יושבת על כורסא אחת ובוהה במחשב. אהובי יושב בכורסא הכחולה שממול וצופה באינדיאנה ג'ונס.

כל זאת אחרי לאזניה משובחת של גבינות בשר וקינוח עוגת שוקולד (את הקצפת אני הכנתי).

אבל אני נטולת כל עניין.

אני רוצה לעזוב את העבודה, אני רוצה לסיים את הלימודים, אני רוצה לנטוש את טבריה ואני רוצה לרזות- כל זה בהתאמה, או לא.

אני לא מצליחה למצוא דבר קטן בו אני אתעניין אפילו במעט.

אין לי אפילו דבר שאני יכולה לספר עליו כאן. הבלוג שלי נראה כ"כ שומם, אפילו תמונות דודל של גוגל לא מחפות על השיממון כי רב הוא. אני חשה שאנחנו חיים בבנתיים. כל רגע אנחנו מחכים שמשהו יקרה. מחכים וממתינים והופה, עוד חצי שנה אני בת שלושים.

למרות..

שכל סרט המשלב בתוכו את הריסון פורד (חתיך) ושון קונרי (אגדי) הוא סרט כלבבי!

אני הולכת להסתכל בפעם השבעתלאפים ואחת על החוברת של מנו ספנות