היה לי פוסט גדול, כתוב וערוך באופן יפהפה, אבל משום מה, הוא נמחק...
מדהים כמה ביקור קצר במקומות שהם לא ירושלים (וגם לא נצרת) יכול להכניס דברים לפרופורציות. כשהייתי ברוסיה, התפעלתי מכמה האנשים. יותר נכון, הנשים שונות מהנשים בישראל. אבל עכשיו, בעודי בביקור אצל משפחת בדוד דוגמנית, אני רואה שהכוונה שלי הייתה לירושלמים בפרט ולא אנשים בישראל בכלל.
בדוד דוגמנית אולי לא מדענית גרעין. אצלה, שופינג נחשב בילוי והיא ממש נהנית מזה. ההתעניינות שלה מסתכמת בבגדים, דיאטה, ציפרניים וגברים. אבל, נראה שהיא ממש נהנית מהחיים. כל עונה יוצא הקטלוג שלה, היא מתכננת את החתונה שלה ומורידה קילוגרמים בקצב משכנע..
(מצחיק שבחוזה שלה, אסור לה לרדת ממידה 42 
)
היא באמת, באמת, מרוצה מחלקת האלוהים הקטנה שלה.
אני לעומתה, אוהבת לבקר במוזיאון ולהתפעם מתמונה יפה. אני אוהבת לצאת, לרקוד ולהשתולל. לפעמים, להשאר בבית ולראות סרט שווה, יכול לקנות את עולמי. כשהייתי אצלה נוכחתי לדעת שמרוב שפיתחתי את האינטלקט, שכחתי איך לחיות..
מרוב שלמדתי כ"כ הרבה ומרוב שעבדתי המון. ניסיתי לעשות משהו עם עצמי והתואר שלי וניסיתי לחיות. הפסקתי לצאת, הפסקתי לבלות. הפסקתי להנות מהדברים הקטנים והיפים של החיים.. ניסיתי לבלוע את כל העולם בבת אחת ולחלוטין לא תפסתי כלום.
הסתכלתי על הפוסטים שהיו לי לאחרונה. כולם ללא יוצא מהכלל הם בכיות וקיטורים על הכל- על לימודים.. על דירה/שותפות.. על העבודה.. על גברים.. על שומן..
נמאס לי!!
החלטתי שבמקום לדבר על החיים אני אתחיל לחיות. במקום לכתוב, אני אעשה!!
הגיע הזמן, לא?
היה באמת מצויין אצל בתדוד דוגמנית. יצאנו, רקדנו, שתינו, ביליתי. הסתכלתי על גברברי תל אביב (בתדוד דוגמנית כל הזמן מחפשת לי חתן 
). בהחלט הבנתי, קריסטל קליר כזה- בבהירות מדהימה, שאני חיה בצד, במקום לעשות את זה במרכז.
אצל הרב היה פחות מרגש. אמנם הוא בירך ואמא שלי מאוד התרגשה. אבל הוא גם הצליח לעצבן אותי בשאלות של: "למה את לא רוצה להתחתן" ו"למה את לא לומדת על יהדות"...
אני לא יודעת כמה אני עוד אהיה כאן. אולי אני אעדכן, אבל גם יכול להיות שלא. המקום הזה היה לי לבית במשך זמן כה רב והרגשתי שלא משנה כמה אני נופלת, וכמה אנשים מחיי האמיתיים איכזבו אותי (וכמה שהם ממשיכים לאכזב אותי, עד לרגע זה) תמיד תהיה לי פינה לברוח אליה ולראות את הכל, כביכול מחוץ לעצמי.
אבל, עכשיו אני צריכה לעמוד בכוחות עצמי. לקבל אחריות על עצמי, על המעשים שלי והכי חשוב, על העתיד שלי.לכן, כרגע אני נפרדת.
אני משאירה כאן את השיר הזה מאחורי, כי באמת קשה לי. אבל הגיע הזמן לנוע הלאה.
בתגובות לאנשים, פה ושם, כי אתם לא ניתוח אני אבקר פה ושם, אני אחתום בשם האמיתי שלי, כי ברגע זה הפסקתי להתחבא.
שנה טובה ומתוקה לכולם
וסליחה מכולם
פריה (טלי)
Grew up in a small town
And when the rain would fall down
I just stared out my window
Dreaming of a could-be
And if I'd end up happy
I would pray (I would pray)
Trying not to reach out
But when I'd try to speak out
Felt like no one could hear me
Wanted to belong here
But something felt so wrong here
So I pray (I would pray)
I could breakaway
[Chorus:]
I'll spread my wings and I'll learn how to fly
I'll do what it takes til' I touch the sky
I'll make a wish
Take a chance
Make a change
And breakaway
Out of the darkness and into the sun
But I won't forget all the ones that I loved
I'll take a risk
Take a chance
Make a change
And breakaway
Wanna feel the warm breeze
Sleep under a palm tree
Feel the rush of the ocean
Get onboard a fast train
Travel on a jet plane, far away (I will)
And breakaway
[Chorus:]
I'll spread my wings and I'll learn how to fly
I'll do what it takes til' I touch the sky
I'll make a wish
Take a chance
Make a change
And breakaway
Out of the darkness and into the sun
But I won't forget all the ones that I loved
I'll take a risk
Take a chance
Make a change
And breakaway
Buildings with a hundred floors
Swinging around wild indoors
Maybe I don't know where they'll take me but
Gotta keep moving on, moving on
Fly away, breakaway
I'll spread my wings
And I'll learn how to fly
Though it's not easy to tell you goodbye
I gotta take a risk
Take chance
Make a change
And breakaway
Out of the darkness and into the sun
But I won't forget the place I come from
I gotta take a risk
Take a chance
Make a change
And breakaway, breakaway, breakaway
בבלוג זה
בכל הבלוגים
