הגיע אוקטובר. התינוקת צריכה להגיע השבוע או שבוע הבא (או מתי שבא לה). חשבתי שאולי הגיע הזמן קצת לכתוב על זה.
לא פירטתי יותר מידיי על הספוגית בבלוג הזה הכל קרה בתחילת ינואר כשהתעצלתי ללכת לרופא לחדש את המרשם לגלולות. קניתי ספוגיות לבנתיים, כיוון שזה היה מהיר יותר וקראתי כמה מאמרים "מלומדים" שאמרו שהן עושות את העבודה דיי טוב. רק שלא ממש קראתי את ההוראות עד הסוף- מבלי להכנס לכל הפרטים, מצאתי את עצמי ביום שבת אחד רובצת על הכורסא, כשאהובי אומר לי: "אמרת שתלכי לעשות בדיקה אם עד יום שבת לא תקבלי מחזור, אז יאללה, לנוע". כבר עשיתי בדיקות הריון בעבר, תמיד הן יצאו בסדר, לא חששתי.
על הבדיקה הבייתית הראשונה השתנתי על כל המקל, בעיה קלה בקורדינציה. לכן, כשראיתי 2 קווים על המקל, הייתי בטוחה שזו טעות. אז ירדתי לטבריה יום למחרת (הייתי בקופוריישן) וקניתי עוד 2 בדיקות. את הבדיקה השניה עשיתי בשירותי הקופוריישן, שיצאה גם היא עם 2 קווים. חשבתי שזה לא הגיוני, צריך לבדוק עם השתן הראשון על הבוקר. אז יום למחרת בדקתי, עם השתן הראשון על הבוקר. יצאו שני קווים שמנים וורודים!!! כעבור יומיים קבענו תור אצל דוק. בתוכי קיוויתי שהבדיקות לא יהיו נכונות, בסה"כ אלה רק בדיקות בייתיות. אבל...
אהובי ואני שכבנו על המיטה (הישנה) ותהינו מה לעשות. עוד היינו בשלב מאוד מוקדם שאפשר להפסיק הכל ולראות את הכל כחלום רחוק. מצד שני, זה חיים, גם אם הם נוצרו בטעות לגמרי. אני חשבתי שהוא יותר ממוכן להיות אבא, ראיתי איך הוא מייחס ומשחק עם הפוצקות (אז פוציק2 עוד לא הגיעה לעולם). אבל אני?...
אחרי התלבטויות לא קלות החלטנו לשמור את ההריון.
כולם מסביבנו מאוד שמחו והיו מאוד מרוצים. "סוף סוף" פלטו כל הנשמות הטובות "כי את לא נהיית צעירה יותר" הוסיפו. (האם פה אני צריכה לציין שהנשמה הנהדרת הזו היום גרושה?)
הזמן עבר ואני הותקפתי בחילות, הקאות (7 במספר), בדיקות דם ושתן למכביר, חוסר רצון לעשות סקס, בדיקות אולטרסאונד, דקירות בבטן ועוד ועוד. בתחילת ההריון החלטתי לצאת לחודשיים חופשה מהקופוריישן, לסדר את תופעות הגוף והראש. דבר זה התברר כהחלטה נהדרת. 3 שבועות לחופשה הפסיקו הבחילות, הדחף המיני הבריא חזר ואני התחלתי לפתח בטן עגולה. אה, וגם חצ'קונים!
והנה הגעתי עד הלום-
הציוד נקנה (כמעט לגמרי), החדר נצבע כולו בצבע תכלכל ואני סופרת את הימים עד ליום בו אני והקופוריישן נפרד בלי שום אופציה לדלת מסתובבת.
שם לקטנה עוד אין לנו. אני חושבת שגם אין את ההבנה שאוטוטו נכנסת תינוקת לחיים שלנו ואנחנו נצטרך להיות בוגרים ומיושבים (דבר שאני נלחמת בו מהרגע שעברנו לכפר חיטים)
נדבר- אני בדרך לבית החולים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
