אפשר לשים קו חוצה על עוד עבודה שלי (לדוגמא: קו חוצה).
החל מהיום אינני עובדת עוד בעיריית ירושלים, במחלקה בה אדם לאדם הוא צבוע (hyena באנגלית?) וכמה שעובדים יותר, אז אתה גורם לאחרים להראות רע, ינסו לטרפד את עבודתך ואז תחטוף צעקות על לא עוול בכפך ותחליט להתפטר.
מעניין, ואני אשמח אם עוד אנשים (שהם לא ערן, כי ממנו כבר קיבלתי תשובה) יתרמו ממחשבתם: גם במקומות העבודה שלכם זה ככה? או שאולי רק במקומות ממשלתיים, as in עובדי מדינה...
נק' למחשבה שאני עדיין מתחבטת בה. אני חייבת לציין שזה לא קרה לי באף מקום עבודה אחר ואני עבדתי בהרבה...
טוב..
חודש חדש, עבודה חדשה. לימודים חדשים בסביבה חדשה...
אולי אני אכתוב על זה. אני חושבת שהתואר השני שלי הוא נושא שאכן ראוי לפוסט בבלוג הזה, בניגוד לנכתב לעיל.
לאונ' חיפה יש בניין אחד שהוא מרכזי. הוא נקרא "בניין רב תכלתי". הדבר הראשון שתהיתי היה, האם יש בחיפה אינפלציה בשמות? בעברית לכל בניין יש לפחות 3 שמות, לדוגמא: בניין איינשטיין שהוא בניין מנצ'סטר ושניהם בעצם הם המכון למתמטיקה. (באדיבות פקולטת טבע בגבעת רם, תודה). הידעתם בכלל, שלאונ' העברית יש את זכויות היוצרים על כל דבר שמתחיל באיינ ונגמר בשטיין? תחשבו על כל הפעמים שמזכירים או מראים את אלברט איינשטיין בסרט (חזרה לעתיד) או באיזו סדרה זניחים, האונ' עושה ימבה כסף. והקודקודים שם תמיד מתלוננים שאין להם כסף (והפרופ'ים נוסעים לחו"ל כל הזמן).
אבל סטיתי מהנושא.
בחיפה אין פורום. יש רחבה מרכזית, ממנה נכנסים ויוצאים לאוטובוסים. הקירות חומים (בי נשבעתי) ולרצפה יש פרקט אפור...
אבל, הספרייה שם היא הגדולה ביותר במזרח התיכון. ואומרים שהשכלולים בעיניינים ספרייתיים בארץ החלו מחיפה. השיעורים שלי מתנהלים בספרייה. היא באמת ענקית ומה שהכי חשוב, הצלחתי למצוא שם את "ערבות המעבר" ואת "מושבות האבן", דבר שלא היה קיים what so ever בספריית רוח/חברה בעברית. זה מזכיר לי אנקדוטה- אחגדול צחק עליי שעוד אין לי כרטיס סטו', אבל להוציא ספרים הצלחתי לעשות כבר ביום הראשון 
.
אם באחגדול אני עוסקת, אז הוא והאחת מארחים אותי בימים בהם אני צריכה להיות בחיפה. אני לא רואה את זה כסתם אירוח. כי, אירוח במילים אחרות זו התעלקות. אני מבשלת, מנקה, שוטפת כלים ונותנת אוכל לחתולות (שמנות) שלהם. לאט לאט אני מתמקמת שם, בחדר הנוסף. כבר יש לי 2 מדפים בארון ואני צריכה לקנות איי אילו מוצריי הגיינה ועוד כדי שיהיה לי שם ואני לא אצטרך להביא מי-ם כל פעם (חוץ מזה, י-ם פי 2 יותר יקרה מחיפה).
השבוע הראשון היה לא פשוט.
אני לומדת על ארגון ספריות, רכש-קיטלוג- מיון, כל מיני מיומניות סטטיסטיות שלא למדתי עליהם בחיים ואיי אילו מאגרי מידע. התפקיד שלי זה לעזור לאיש המדע (האקדמיה) בשלל הידע הקיים בימינו אנו. (בלה בלה, בלה בלה ועוד קצת בלה בלה).
זה רק על קצה המזלג, עבר רק שבוע אחד. אני מקווה שיהיה מעניין יותר בהמשך.
אולם, על דבר אחד יש לי איזו שהיא מחשבה. האוריינטצייה החיפנית היא ספרנית יותר ומידענית פחות. יותר ויותר מתרקם אצלי החשש שאני אצטרך לעשות השלמת תזה בבר אילן (האונ' האהובה עליי בכל התבל כולו). אבל, יש לי עוד זמן לחשוב על זה.
וואו..
זה הפוסט הארוך והאינפורמטיבי ביותר שכתבתי בבלוג מזה כמה חודשים טובים.
היום 11 שנים לרצח רבין. עוד שבועיים וחצי יש לי (שוב) יום הולדת. הרצח הזה, האזכרה הזו והשנים שחלפו גורמים לי להבין שבגרתי, אני לא בת 17 יותר (זה היה גילי ביום הנורא ההוא) ולאן? לאן המשכנו מאז? האם יש סובלנות במדינה? מה לגבי סבלנות? האם יש שנאת חינם? גזענות, אלימות ופחד?
לא לי פתרונים. רק מחשבות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
