כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

מפי ויקיפדיה (רק בגלל שלא היה לי כח לחפש מילון ראוי לשמוע באינטרנט):

"סנוב הנו כינוי לאדם המתנשא על סביבתו, ורואה עצמו כשייך לקבוצה נעלה מסיבה כלשהי, למשל מוצא, מעמד כלכלי, אינטלקט, אנינות טעם ומומחיות בתחום כלשהו, חינוך, צורת דיבור ועוד"

מפי ל. ביטון (שותפה לדירה)

"אם את לא רוצה לקרוא על עצמך דברים רעים/לא נעימים שנכתבו עליך, אל תציצי לרישומים פרטיים של אנשים אחרים"**

בקופוריישן מישהו עוזב.

טוב תמיד מישהו עוזב. אבל, הפעם זה היה מישהו שאהובי ואני מכירים.

אנחנו לא מצטרפים בדר"כ לאירועים עבודתיים. אבל הפעם, כשמישהי שנחשבת מכרה קרובה שאלה אם אני רוצה לבוא איתה לחוף (הכנס כל שם של חוף טברייני שבא לך) כדי לשתות משהו ולהפרד ממנו, הסכמתי.

לא חשבתי על זה יותר מידי. אבל..

אתמול הבוס שלי היה מסריח במיוחד. הוא אכל סרדינים שהדיפו ניחוחות למרחוק ואותה המישהי יושבת לידו, רק מהצד השני.

בשלב מסויים הרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, זה משהו שאני תמיד עושה כדי לקבל הוראות. אז, ראיתי אותה עושה מחווה רב משמעית לעבר צד ימין של השולחן (אני בצד ימין), בעודה מדברת עם מישהי ממולה.

הייתי משוכנעת שהיא מדבר עליו, הוא הסריח ברמות בינלאומיות, אז הסתקרנתי לדעת מה היא אמרה עליו. כשהיא קמה לעשן- הסתכלתי לה באימייל.

מה שראיתי היה זה שפיכסהגועלנפש נידבה את הבית שלה להפרד מאחדשעומדלעזוב והיא לא רוצה להזמין את אהובי ואותי. למכרה לא היה כ"כ נעים כי היא לא יודעת עכשיו איך לנפנף אותנו. לא קראתי מה ענתה הקולגה ממולה (עכשיו אני קצת מתבאסת היה מתאים לי לדעת מה אחרים חשבו).

אמרתי את זה לאהובי- לא אוהבים אותנו במשרד..

זה לא שהופתעתי. הרי כבר אירגנו מסיבות שנכחותי הייתה בולטת בהעדרה. כבר סיימתי להתעצבן. אבל זה גרם לי לחשוב..

איך חזרתי לאיך שהייתי בב"ס יסודי ובחטיבה?

נזכרתי שבחטיבה לא ידעתי את מי להזמין לבת מצווה, כי לא היו לי חברים בכיתה.

נזכרתי שבתיכון נכנסתי לקליקה של חברות הזמר ורק אחרי אנגליה באמת נהיו לי חברים.

מאוחר יותר העלתי את זה לדיון עם האישון שלי..

יכול להיות שהרמנו את האף כך שאנשים לא רוצים להזמין אותנו ל"ארועים משפחתיים"?

הבאמת אנחנו יותר טובים מהם? (כן)

הייתה תקופה בה היו לי המוני חברים. כולם היו מאוהבים בי וביליתי המון (הו המכינה, תקופה נהדרת ). אולי אז הייתי שונה. אולי איך שאני היום זה איך שאני באמת? האופי האמיתי..

האמת, בראייה מעכשיו, לא באמת משנה...

**לא נאמר עליי, אבל ניכסתי את זה לעצמי.

את התגובה הבאה מצאתי ביוטיוב, אחרי שציפיתי בבועז מעודה.

חבל. אבל, ממש חבל שאף אחד חוץ מבן זוגי היקר כבר לא קורא כאן.

לפעמים מלבד לשים דודלים טיפשיים מבית גוגל, אני גם כותבת (פה ושם)

האמת, יש לי מלאנתלאפים לכתוב.

אני רוצה לכתוב על הלימודים, על סיומם ובעיקר על הרפרט שהעברתי מול הכיתה באומץ יחסי- מי היה מאמין.

אני רוצה לכתוב על זה שעשיתי די-אקטיבט לפרופיל שלי בפייס בוק ואני לא יכולה להפעיל אותו יותר כי אתר המייל שלי משום מה לא פעיל. המממ... נראה לי שסיפרתי עכשיו פוסט שלם בשורה וקצת...

אני רוצה לכתוב על אימפולסיביות (שוב) ועל לקח שלמדתי בגללה.אפרופו אימפולסיביות, היה מקרה מאוד לא נעים אישתו של אחיו של אהובי.  

חשבתי לכתוב קצת על העבודה שלי.

אולי אני אספר קצת על חיי הנישואין שלי.

אני יודעת....

(כאילו שאתה לא יודע על מה אני אכתוב מקריאה של הכותרת שלי), אני אכתוב על המירוץ למיליון.

(!!)

לפני כמה זמן שידרו את העונה ה-12 (נדמה לי) של הסדרה ביס. ערן הציץ ונפגע..

לכן, כשהציעו ברשת לאנשים לגשת למיונים במוניהם, ערן הראשון שהסכים. האמת, גילוי נאות, זה לא מדוייק כי אני נרשמתי ראשונה ורק אח"כ אהובי הצטרף. שילמנו 25 שקלים כל אחד ומילאנו מליוני שאלות.

רק שבדרך, אחרי שכולם עשו לנו דיסקארג' רציני. אמרו לנו שלא נקבל חופש מהעבודה ושאופציית השייט המרגש (שבנתיים נגוזה) עלתה לאויר, אז החלטנו לוותר על זה.

שכחנו מזה..

לא עשינו סרטונים ולא מילאנו עוד שאלונים (מורחבים) והמשכנו בחיינו. סיפרו לי שאני כנראה אקודם בעבודה, סיימתי את לימודי, אמור לנחות עלינו סכום כסף ושינינו את יעד הטיול שלנו.

פתאום..!

באמצע כירטוס ומציאת מלונות, אהובי קיבל טלפון ביזארי שמתוכו בקע קול של אישה צעירה שמאוד שמחה לבשר לנו שעלינו לשלב הבא במירוץ למיליון ושאנחנו מוזמנים היום לת"א לראיון מצולם...

....

....

....

זו בערך הייתה התגובה של שנינו. WTF? מאיפה היא צצה? שכחנו מזה לחלוטין ופתאום הם רוצים שנבוא?..

אני אוטומטית לא הסכמתי. רק סיימתי ללמוד, אני יכולה סוף סוף לדפוק שעות בעבודה ולצבור קצת כסף, בקרוב אני אצטרך להתייש שוב ולכתוב עבודות. אבל אהובי ממש מעוניין בזאת, הוא הצליח טיפה להדביק גם אותי בהתלהבות. למרות..

אני אדם שרואה את חציו הריק של הגביע, תמיד..

מה יקרה אם נתקבל? מה יקרה אם לא יתנו לנו חופש?? מה יקרה אם יכתבו עלינו טוקבקים רעים בוואלה!סלבס? מה יקרה אם יעקבו אחרינו פאפארצי? מה יקרה אם לא יתנו לנו חופש? מה יקרה אם תהיה משימה של גובה ואני לא אצליח לבצע אותה? מה יקרה אם זה יהרוס לנו את חיי הזוגיות? מה יקרה אם לא יתנו לנו חופש?

אכן שאלות קשות...

אולם הזוגי מיאן להקשיב וטען טענות יפות שאנחנו צריכים להפקיד את מצלמתנו החדשה והענוגה במעבדת תיקון אשר בתל אביבה וחוץ מזה, אנחנו יכולים ללכת לאכול סושי ובמקרה הכי גרוע... אז נתקבל...

אז אנחנו נוסעים. מסיימים את עבודתינו בשתיים בצהרים (נו שיגיע כבר) ונוסעים בואכה דרומה.

מעניין מה יהיה, אני אעדכן.

(את האיש היחיד שקורא ובא איתי בכל מקרה)

התמונה הזו אגב, תלויה אצלי בבית- las meninas