הגרושה שהלכה לאיבוד

טוב, אתם עוד לא מכירים אותי כי זו הפעם הראשונה שאני כותבת פה. אז קצת הקדמה: בת 39, גרושה, 3 ילדים, גרה אי שם בשטחים, חילונית לגמרי, ומחפשת אהבה (כמו כולם, לא?)

למרות שהייתי נשואה 12 שנה, עם עוד חבר או שניים לפני הנישואים, לא הייתי מאוהבת עד היום. פשוט לא!!! זה נשמע קצת מוזר. בודאי תשאלו את עצמכם - הרי התחתנת אז כיצד זה? ובכן, מי שהיה בעלי הציע לי נישואים חודש אחרי שהכרנו, ואני מרוב בלבול והתרגשות של עצם ההצעה אמרתי 'כן' ומשם הכל התחיל לרוץ במהירות שיא, ולא יכולתי לעצור. עברנו לגור יחד (אני עברתי לדירתו), וכבר קבענו תאריך לחתונה והזמנות וכו' וכו'. היתה חתונה מאוד פשוטה, שנינו חסרי אמצעים. אבל קצת לפני החתונה רציתי לעצור, להגיד 'לא', התחרטתי ולא היה לי את האומץ. הצד הפולני שבי התחיל לגלגל בראש 'מה השכנים יגידו', 'אבא ואמא יכעסו עלי' וכו' וכו'. ובסוף מצאתי את עצמי נשואה למישהו שהייתי רחוקה מלהיות מאוהבת בו, וגם הבאתי לעולם 3 ילדים (מקסימים, אגב) והתעוררתי !!! אחרי 12 שנה יחד, שנים לא קלות בכלל. היום, בדיעבד, ברור לי שלא הייתי מתחתנת ואפילו לא היינו יוצאים יחד, אבל זה לא חוכמה לדבר עם הנסיון של היום על מה שהיה לפני 15 שנה. הייתי תמימה, וטפשה ולא ידעתי לעצור ולרדת מהרכבת הרים שבה הייתי בזמן.

המשך יבוא...