שלום, קטע זה הוא ראשון, מראש בוא נתחייב שהוא לא יהיה מחייב, לא אני לכם, לא אתם לי, לא אני לכתוב ולא הכתוב לי. הכתוב , נכתב בידי מישהו אחר, האחר אינו מכיר אותי, אינו קשור אלי בשום צורה, הוא לא למד איתי ביסודי, לא היה איתי בחוג קרמיקה, ולא נפגשנו בירקון, אף פעם, שום קשר. אם תרצו תוכלו להמשיך לקרוא כאן על המתרחש בעולמי הקט, ואם לא, אין לכם שום התחייבות כלפי, ולי אין אליכם. אני עוד לא מיומנת לכתוב בלוג, אז יכול להיות שלא יצא משהו הפעם. החלטתי הפעם לעלות קטע שכתבתי, מקווה שתהנו.
הסיפו מוקדש באהבה לשובל
מלאך המוות מגיש לך אש.
'בכל איש טוב יש דבר רע. ובכל איש רע יש דבר טוב?'
שאלה זו צצה במוחו של מלאך המוות. 'הרי אני מלאך רע.אבל אולי בעצם אני טוב?'
יצא המלאך לבדוק מה חושבים עליו בכדור הארץ.
מתשובות כמו "אתה רע, מלך הרעים" אינו פחד. מלאך המוות יודע לקבל ביקורת.
כשהגיע לאדמת כדור הארץ נחת באוקיאנוס.
'ודאי טעיתי בדרך ' חשב לעצמו, עלה בחזרה לשמיים ושכח מהסיפור שהטרידו.
אך בכל זאת הסיפור לא נשכח. כלומר מלאך המוות שכח אותו כבר ברגע שהגיע לביתו שבשמיים (זיכרון קצר....אתם יודעים)אך אשתו (מלאכית המוות) כן זכרה זאת.
ואיך זה יתכן? אם הוא עצמו אינו זוכר מה קרה אבל אשתו כן זוכרת?
אז זהו, שלמלאכית המוות הייתה תכונה מיוחדת, היא ידעה מה קורה בכל מקום ביקום בכל רגע מהיממה.
מלאכית המוות שהייתה מאוד (אבל מאוד) עקשנית פנתה אל בעלה ובקשה ממנו לחזור לכדור הארץ .
"אבל הפעם תיקח את העיקול כניסה לכדור הארץ ולא את הדרך הישרה!"
כך ציוותה מלאכית המוות על בעלה, והוא בלית בררה חזר לכדור הארץ (היא מאוד עקשנית, אם לא הזכרתי.)
כשהגיעה לכדור הארץ הדבר הראשון שראה היה אפור.לא עננים אפורים של גשם אלא אוויר אפור. מייד הבין שכדור הארץ מזוהם. 'ואת זה אי אפשר לשנות' חשב בליבו.
מלמעלה ראה אנשים קטנים אם רעיונות גדולים, אבל הם מבצעים רק מעשים רעים.
'האם גם אני כזה?' חשב אך מייד אמר לעצמו 'קטן?אני?אין מצב'.
הוא שב והביט באנשים. עבר יום והאנשים לא חדלו ממעשיהם הרעים .
התעייף המלאך נכנס לפונדק המלאכים ששכן מעל האנשים.
בחדר שישן הייתה תלויה תמונה של העולם. הסתכל בה כמה שניות ונרדם.
כשקם החליט לחזור להסתכל על העולם.
האנשים עדיין המשיכו במעשיהם הרעים.למלאך המוות לא היה אכפת מזה שהם רוצחים גונבים אונסים ........אלא מזה שהם מזהמים את כדור הארץ שהוא עצמו עזר בבנייתו.
התרגז המלאך וחזר לביתו.שם אישתו חיכתה לו.
'"איך היה ?"שאלה אותו.
"הם מטורפים בני האדם האלו."השיב לה המלאך.
"מה זאת אומרת?" שאלה המלאכית.
"יש להם גן עדן, כדור הארץ שלהם הוא מקום כל כך טוב, אז ספרי לי נא אשתי מדוע הם הורסים אותו?"
המלאך החליט להעניש את בני האדם.
הוא חזר לכדור הארץ , (למרות שהמלאכית הזהירה אותו שבסוף הוא ייחלה ' העשן לא בריא לבריאות מאמי') לקח דגימת דם מבני האדם ושערת ראש אדם וחזר לביתו.
שם בביתו הכין כישוף .דגימת הדם שהייתה מלאה ברוע בני האדם הפכה את הכישוף לאדום. ושערת ראשם שהייתה לבנה מזקנה הפכה את הכישוף לאש.
המלאך שלא הבין מדוע השערה לבנה, 'זה לא בסדר' חשב ,החליט לצבוע אותה בצבע אש.המלאך סיים להכין את השיקוי.והחליט לטעום ממנו.
ישר הרגיש איך גופו משתנה חלקו התחתון התחיל להימחק.ישר הזריק לעצמו המלאך תרופת אנטי שיקוי.
אולי השיקוי לא מחק אותו אבל כן השפיע הוא הפך מרע מאוד לרשע.
הלך אל אישתו והציע לה משקה מלכים "מתכון חדש....את תאהבי את זה" אמר המלאך למלאכית. המלאכית שתתה את השיקוי ונעלמה.
ירד המלאך לכדור הארץ והתחיל לפתות אנשים כדי שישתו את המשקה, שמעכשיו בפשטות נקרא אש.
בהתחלה הרבה אנשים התפתו. המלאך הגיש לאנשים את האש האנשים שתו ונעלמו.
איש ועוד איש ועוד ועוד.
לבסוף נשארה חבורת אנשים.הם היו האנשים הטובים בעולם.בהתחלה חשב המלאך אולי לא להרגם אך מיד השתלטה בו המחשבה ' מגיע להם'.
המלאך הגיש לאנשים את משקה האש אך האנשים לא התפתו ולא הסכימו לשתות אותו.רק לבסוף אחרי הרבה שכנועים והתחננויות בכל מיני שפות ובכל מיני צורות, הסכים לשתות איש אחד שתה ונעלם.
מיד התחילו לרוץ שאר האנשים לכל עבר.אך המלאך שהיה זריז אסף את כולם בחזרה והתחיל מהתחלה בהתחננויות.
אחרי שלושה ימים בהם המלאך ניסה לשכנע את האנשים שהמשקה אינו מורעל. האנשים הסכימו לשתות "שלוש ארבעה ו...."קראו כולם שתו ונעלמו כלא היו.
המלאך שהרגיש הרגשת סיפוק עלה אל מעל לכדור הארץ. התבונן במה שעשה וחייך חיוך גדול. 'אם רק ידעו להעריך את מה שיש להם' חשב.
עלה לביתו והתחיל לחפש את אישתו ששכח שהעלים. "אשתי, אשתי איה את?" קרא בקול. רוחה של אישתו שעדיין לא נעלמה לגמרי לחשה לו
"את הנעשה אי אפשר להשיב".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שפנפן בלב יער