סיפור בהמשכים- "חיים אחרים"

פרק 5:

הדר ישבה דרוכה.

היא חיכתה בהתלהבות לתלמידה החדשה שהולכת להגיע.

האם היא יפה, איפה היא גרה, האם נהיה חברות טובות.

אלפי שאלות התרוצצו בראשה, וידעה שבעוד רגע קט תוכל לענות עליהם.

-

המשפט הכל כך צפוי של המורה הדהד בראשה,

היא חשבה שהילדים הסנובים האלו בוודאי ישתחצנו מאוד כשיראו איך היא נראית,

היא הסמיקה קלות, ושוב רגשות פחד הציפו אותה. היא צעדה אל הכיתה.

-

ילדה קטנה ושחומה נכנסה. הדר הביטה עליה,

וקשה היה לה להחליט מי היא ומה היא.

במצבים אחרים הייתה יכולה לאמר אם היא אופנתית, מקובלת,

או כל דבר אחר, אבל עכשיו פשוט לא מצאה מילים לתאר אותה.

-

מאי בחנה את הילדים, כולם, כמו הדר, בהו בה במבט שואל.

אף טיפת ליגלוג לא הייתה בפיהם. הם לא היו כאלה. מאי השפילה את ראשה,

מחכה שהמורה תיתן לה מקום לשבת בו, רחוק ככל האפשר, אך המורה שתקה רגע קט,

ואז אמרה: "שבי ליד.. האמ.. נוי" הצביעה המורה על המקום הפנוי שליד נוי.

לפני יומיים נועה עברה מקום, ולכן המקום היה פנוי כעת, ונוי שמחה שמישהו יוכל למלא אותו.

מאי, בניגוד לכך, ציפתה לקריאות "אוף" מצד נוי או ילדי הכיתה, וכשראתה את פניה המזמינות של נוי להתיישב,

זרחו פניה מאושר. היא התיישבה.

-

השיעור עבר במהרה, והגיעה ההפסקה.

כולם הוציאו את קופסאות האוכל שלהם מן התיק, מפטפטים ביניהם, ניגשים באיטיות ובנימוס לשולחן של נוי ומאי.

"אז, מאי, נכון?" הדר הייתה הראשונה ששברה את הקרח. אפשר היה לדעת בקלות שזו היא מלכת הכיתה,

גם בשל הופעתה החיצונית, וגם בשל הביטחון העצמי הגבוה שלה. מאי לא ידעה איך להגיב, ורק פלטה "כן" קטן.

הדר חייכה, "האמ, אז, איפה את גרה?" המשיכה הדר. מאי האדימה כולה, עגלי זיעה קטנים עלו על מצחה,

מה תענה?! א. היא עדיין לא ידעה איפה היא גרה. ב. לא תוכל לאמר שגרה לפני זה ב'אורנים', האזור הקטן והעלוב הזה.

"אנחנו עוברים דירה היום, אני עדיין לא ממש מתמצאת באזור, אבל זו הוילה הגדולה,

לא רחוק מבית הספר" היא אמרה בביישנות. היא שיקרה.

מקווה שאהבתם :)

הו, ואינטר. בבקשה תעזרו לי. זה מאוד חשוב!