סיפור בהמשכים- "חיים אחרים"

פניי הילדים השתנו במהרה, כעת רחשו לה כבוד רב.

הווילה הגדולה הייתה אחד הבתים הגדולים בשכונה.

קריאות התלהבות ופנים מעריצים ומקנאים הקיפו את כולה, כולם אמרו לה עד כמה שזהו בית יפה,

שנבנה לא מזמן, ושבהחלט זו בחירה טובה לגור בו.

מאי ישבה מכווצת, כל מילה של פאר רק האיצה את הרצון העץ שלה לבכות.

היא הרגישה מחנק בגרון. היא שנאה לשקר, היא מעולם לא שיקרה לאף אחד, גם אם לפעמים היה לה קשה להודות,

היא הייתה אומרת את האמת. היא שנאה את עצמה עכשיו, כשהשקר נפלט לה החוצה,

אם תאמר לילדים שהיא גרה בצריף קטן שרחוק מאוד מהשכונה היא תזכה ללעג רב, כולם ישנאו אותה.

היא לא ידעה מה לעשות.

-

הדר בהחלט התפלאה. היא הייתה ילדה ילדותית, תמימה, ולכן אפילו שמץ של קנאה לא חדר ללב שלה.

היא הרעיפה מחמאות על מאי, ואפילו על אף שהייתה מלכת הכיתה,

היא מעולם לא התנשאה או התנהגה בצורה מגעילה, בעיקר לא לתלמיד חדש.

היא התרוצצה סביב הדר בחילוקי חיוכים, בהתלהבות ושמחה. היא רצתה מאוד להתחבר עם הילדה החדשה,

שהתגלתה לה כחמודה להפליא.

צליל הפעמון נשמע, החל השיעור.

הילדים הציגו גם למורה הזו את הילדה החדשה, והמורה החביבה המטירה עליה הר של שאלות,

ומאי הייתה עונה בקפידות, ממשיכה בלית ברירה לשקר. אחר כך המורה מחאה כף ואמרה,

שעם כמה שכולם חמודים, היא לא כזו, ולכן תתחיל ללמד וכמובן תיתן שיעורים.

"אווווף" ארוך הדהד ברחבי הכיתה, ואז במהרה כולם התיישבו במקומותיהם.

-

מאי פשוט לא יכלה להתרכז, על אף שהייתה תלמידה מצטיינת מזה שנים.

היא הניחה את ראשה בין ידיה ושקעה במחשבות, והדמעות לא איחרו לצאת. אט אט הן טיפטפו על המחברת,

יוצרים בה סימני דיו מרוחים. מאי התפללה שנוי לא תשים לב לזה, אבל נוי שמה לב עוד מזמן. "תבקשי לצאת לשירותים ואני אבקש לשתות. ניפגש בשירותים של הבנות" היה תוכן הפתק של נוי שנחת על המחברת של מאי.

למאי לא הייתה ברירה, היא ניגבה את דמעותיה וחייכה חיוך גדול ומזויף, ואז ביקשה לצאת לשירותים.

המורה הסכימה בהנהון ראש ושאלה אם היא יודעת היכן נמצאים השירותים, מאי רצתה לאמר שכן,

אך נוי הקדימה אותה ואמרה: "המורה, אני אראה לה איפה זה", והמורה הסכימה.

-

"למה בכית?" נוי אמרה כשהגיעו שתיהן למבנה האחורי של בית הספר.

מאי השפילה מבט, שוב ביצבצו להן שלל של דמעות. היא לא אמרה מילה.

"מאי, מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שנהיה חברות ממש טובות, ובאמת,

חשוב לי עכשיו לדעת מה קורה איתך, למה את בוכה כל כך" מאי המשיכה לשתוק.

"אני מבטיחה לך שזה ישאר סוד בינינו," המשיכה נוי, "תסמכי עליי."

מאי הרימה את עיניה,היא עמדה מכווצת ואז פתאום שטף של דיבור פרץ מפיה.

"שיקרתי. לך. לכולכם. לכיתה. אני שקרנית מטומטמת ומגעילה. אני.. לא.." הבכי שלה התעצם.

"אני לא גרה בווילה, ההורים שלי לא עשירים, לא הגעתי לבצפר הזה מ'עננים' [בית הספר לילדים עשירים מאוד].

הכל היה שקר. פשוט שקר!"

שוב, אני אשמח אם תעזרו לי באינטר