זה היומן שלי.
אני נהנית מלכתוב על עצמי-אני בטוחה שכל אחד.
אבל בגלל שזנחתי את האמנות שלי למשך תקופה ארוכה אני מרגישה צורך להתחבר למשהו עד שתגיע המוטיבציה והיכולת לעשות איתה משהו.
אז אני כותבת כי זה עושה לי טוב.
בשבילי ובשביל הרבה אחרים זאת תראפיה.
חיבור קישקושים שלא אומרים כלום לאף אחד אבל אומרים בשבילי הכל. פרספקטיבה אמרו פרספקטיבה קיבלתי.
קיבלתי דווקא הצעה מחברת הוצאה לאור לפרסם שירים שלי אתמול,אני עדיין שוקלת את העניין
יש משהו בלהיות אנונימי שכל כך מנחם.אתה כלום אבל אתה מילים.
אני יצירה בשביל מישהו וזה נחמד. גיבוב מילים.
אני עובדת בחברה מאוד מפורסמת יש סיכוי שאפילו שמעתם את שמי כמה פעמים אתם כולכם קשורים אליי וכולכם נעזרתם בי אם תרצו או לא J
בגלל זה האנונימיות כל כך מנחמת כל כך מרגיעה...בלהיות "לא מישהו".
אני אוהבת את העבודה שלי,כשאני מגיעה אליה אני אחרת,אני חיה, שוכחת מהכל .
אני בטוחה שהיומן הזה ייגמר בקרוב,לא בגלל הנסיעה שלי ,לא בגלל האמנות שלי אלא בגלל שאני לא טובה בלהישאר במקום או במצב אחד שיגרתי.
אני חושבת שבגיל 13 היה לי יומן אחד שכרגע נמצא באחת המגירות ,אני לא טובה בלכתוב על עצמי רק כשכואב לי ואני צריכה את זה.כמה כבר אפשר לדבר על עצמך.
אז אני נהנית מהספק שבן אדם אחד או שניים רואים את המחשבות הכמוסות שלי ,מחייכים ויודעים מי אני ללא צורך בהקדמות וללא צורך בהיכרות.
אז אני מנסה להוציא מעצמי כמה שיותר וכמה שיותר מהר...שלא ייגמר...
כי ככה אני חסרת סבלנות.
אבל חברה שלי אמרה לי אתמול לא לומר לעולם...כי דברים משתנים...מי כמוני יודעת ,בגילי כבר הייתי מאורסת 3 פעמים, חשבתי שלעולם לא אטוס לחו"ל עקב פחד הטיסה שלי...וחשבתי מיליון ואחד דברים שקרו ולא קרו...
ובנושא אחר לגמרי יש לי בעיה שאני לא מצליחה לזכור הרבה דברים ,בעיה נורולוגית שהתגלתה לאחר הצבא-אלכוהול ואי אכילת בשר עושים את שלהם,בכל מקרה אחרי הצבא הייתי תופסת את עצמי מתעוררת בבקרים ולא זוכרת מה עשיתי לילה קודם ,או שהייתי יושבת מול חבר\חברה ולא זוכרת את שמם ,מעבר לזה כמובן היו לי כאבים עזים שפקדו את ראשי עשו לי כמה בדיקות וגילו לי מחסור עצום בויטמין B12 קיבלתי כמה זריקות נעימות בישבן ומאז אני אמורה לקחת כדורים...הבעיה היחידה שלצערי הנזק הוא בלתי הפיך ואני נותרתי עם זכרון דפוק.
כך שלספר לפרטי פרטים על החיים שלי קשה לי מאוד כן כן הרווחתם.
יחי האמנות.