אז אני יושבת עכשיו אצל אלה בבית, בזמן שהיא הלכה לפיזיאוטרפיה (ככה כותבים את זה?) שלה.
אני יושבת ומעשנת סיגריה.
ואני חושבת -
כמה אני אוהבת את הילדה הזאת.
היא עשתה בשבילי כל כך הרבה;
היא צחקה איתי
היא בכתה איתי
היא ישבה איתי
היא ישנה איתי
היא דיברה, סיפרה, שיתפה, חלקה, עשתה...
היא הייתה.
היא פשוט תמיד הייתה.
אני יושבת פה,
הידיים שלי רועדות, הלב שלי דופק חזק, ואני משתדלת שלא לבכות.
אני פשוט אוהבת את הילדה הזאת כל כך הרבה.
היא הנשימה שלי, היא החלומות שלי, היא השמיים שלי, היא האוויר שלי.
היא פשוט אלה.
ואין דבר יותר מדהים ונפלא מזה.
לפני שבועיים או יותר היה לה יום הולדת 18.
נתתי לה מתנה, אבל עד עכשיו לא הצלחתי לכתוב ברכה.
משהו שיבטא מספיק טוב את מה שאני רוצה להגיד, משהו שיבטא מספיק טוב את מה שאני מרגישה.
אבל יש דברים שפשוט אי אפשר לבטא במילים.
אני יכולה לכתוב שאני אוהבת אותה, אבל זה נראה לי כל כך שטחי וחסר משמעות לעומת מה שבאמת קורה אצלי בפנים.
כל לילה אני מודה לאלוהים שנתן לי להיות חלק מהחיים שלה.
כל לילה אני מודה לאלוהים שהיא עדיין חלק מהחיים שלי.
ואני יודעת, ומאמינה, שזה משהו שלא יגמר לעולם.
(טפו טפו בלי עין הרע חח)
אני יושבת פה, אצל אלה בבית, ומדליקה עוד סיגריה,
ואני חושבת,
אלוהים, כמה אני אוהבת את הילדה הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Kitty B.